חיי מוהר"ן, תקי״ז

וְעַל כֵּן אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם וְכוּ', כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת וְזֶה גֶּדֶר הָאָדָם שֶׁיִּשְׁמֹר דַּעְתּוֹ וְשִֹכְלוֹ וַאֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יַזִּיק כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן הוּא חַיָּב אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה ע

וְיִהְיוּ כָּל הַמְלַמְּדֵי־תִינוֹקוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, שֶׁלֹּא יְקַלְקְלוּ חַס וְשָׁלוֹם אֶת הַהֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּנוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁהוּא הֶבֶל־פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וְיַעֲלֶה וְי

כָּל שֶׁכֵּן הַקְּטַנִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּשָׁאִין, שֶׁזִּוּוּגָם תְּכוּפִים, גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁצְּרִיכִים שְׁמִירָה גְּדוֹלָה לִשְׁמֹר אֶת בְּרִיתָם, שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמָם עַל־פִּי