ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות גבית מלוה 2

עִנְיַן הֲשָׁבַת הָעֲבוֹט. כְּסוּת יוֹם-בַּיּוֹם. וּכְסוּת לַיְלָה-בַּלַּיְלָה. וְעִנְיַן אִסּוּר לִכָּנֵס לְבֵית הַלּוֹוֶה לַעֲבֹט עֲבוֹטוֹ:

עַל פִּי הַמַּאֲמָר עַל פָּסוּק "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן וְכוּ' וּלְמִקְנֵהוּ עָשָֹה סֻכּוֹת" סִימָן רסו, עַיֵּן שָׁם.:

עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת דַּעַת, עַל יְדֵי זֶה עוֹלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם. וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה וְהַלְוָאַת חֵן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין אֶת הֶעָנִי מִבְּהֵמָה לְאָדָם. כִּי חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה (קֹהֶלֶת ט) וְעַל כֵּן כְּשֶׁהוּא עָנִי נִמְצָא שֶׁנִּפְגָּם חָכְמָתוֹ. וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא בְּחִינַת בְּהֵמָה שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הַדַּעַת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים עג), "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ". כִּי דָּוִד הָיָה קוֹרֵא אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עָנִי וְאֶבְיוֹן, כִּי הָיָה עוֹסֵק תָּמִיד בִּתְפִלָּתוֹ לְתַקֵּן מִדָּה זוֹ כַּיָּדוּעַ וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן לז) שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נַעֲשִֹין בְּגֶדֶר אָדָם, כִּי זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הֶעָנִי מִבְּהֵמָה לְאָדָם, עַל כֵּן זוֹכֶה גַּם הוּא שֶׁעוֹלֶה לְגֶדֶר אָדָם עַל יְדֵי זֶה. וְהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת סֻכָּה כַּנַּ"ל. וְסֻכָּה הִוא נוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כִּי הַסֻּכָּה הִוא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה וְכוּ'". כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת חִבּוּר חֶסֶד וּגְבוּרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת יוֹם וְלַיְלָה. וְסֻכָּה הִוא בְּחִינַת הַדַּעַת וְעַל כֵּן עַמּוּד הֶעָנָן מַשְׁלִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַדַּעַת, שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד, הוּא בְּחִינַת חִבּוּר יוֹם וָלַיְלָה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהָשִׁיב אֶת הָעֲבוֹט בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם וְכוּ', כְּדֵי לְהַשְׁלִים וּלְחַבֵּר יוֹם וָלַיְלָה, כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַדַּעַת שֶׁל הֶעָנִי, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעֲנִיּוּת הוּא עַל יְדֵי חִבּוּר יוֹם וָלַיְלָה כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. כִּי הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ שָׁרְשָׁהּ בְּמָמוֹן וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל עִם הֶעָנִי לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ וְדַעְתּוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מֵעֲנִיּוּת לַעֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". עַל יְדֵי הַלְוָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְכוּ'". כִּי צְרִיכִין לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ וְכוּ':

כָּל זֶה לֹא נִכְתַּב בִּשְׁלֵמוּת רַק בְּקִצּוּר רָאשֵׁי פְּרָקִים, כִּי לֹא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ וְנִשְׁכַּח רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ: