ליקוטי מוהר"ן, ק״ח

זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה (תהילים נ״א:י״ט):

הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי עוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כ׳:ל״ב): הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם (מ"ר ויקרא פ"ז); הַיְנוּ שֶׁעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב, שֶׁשָּׁם מִשְׁכַּן הָרוּחַ.

וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, בַּר מֵהִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם (קידושין מ). וְהִרְהוּר עַכּוּ"ם שַׁיָּךְ אֵצֶל כָּל אָדָם, הַיְנוּ מַה שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אוֹ מִתְבּוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ, וּבְאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, זֶהוּ בְּחִינוֹת הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם.

כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת בָּאִין מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה, נִמְצָא מַחֲזִיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו א׳:ד׳): נָזוֹרוּ אָחוֹר, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, נִמְצָא הוּא אָחוֹר בְּאָחוֹר.

וְצָרִיךְ לְהָבִיא עַל זֶה עוֹלָה. וּבְחִינוֹת עוֹלָה הוּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ, וּמִתְבַּיֵּשׁ וְחוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ: אֵיךְ נָפַלְתִּי וְנִשְׁלַכְתִּי מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהָיִיתִי בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כָּזֶה, וְעַכְשָׁו נָפַלְתִּי וְהֶחֱזַרְתִּי פָּנַי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִשְׁאַרְתִּי אָחוֹר בְּאָחוֹר. וּמְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, כִּי אֵין רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ.

וְצָרִיךְ לָזֶה נְסִירָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּבְרְאוּ דּוּ פַּרְצוּפִין אָחוֹר בְּאָחוֹר (ברכות סא), וְאַחַר־כָּךְ נִנְּסַר וְהָיָה פָּנִים בְּפָנִים. וְהַנְּסִירָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם חֲתַ"ךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת: פּוֹתֵ'חַ אֶ'ת יָדֶ'ךָ – סוֹפֵי־תֵּבוֹת חֲתַךְ, הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ וּמְנַסֵּר אֶת עַצְמוֹ.

וְהַשֵּׁם חֲתַ"ךְ נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ, כִּי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ, בְּוַדַּאי מְאַנֵּחַ וּמוֹצִיא רוּחַ וּמַכְנִיס רוּחַ, וְהוּא תְּרֵין רוּחִין. וּשְׁנֵי פְּעָמִים "רוּחַ" גִּימַטְרִיָּא חֲתַ"ךְ, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת נְסִירָה, וּבָא אֶל בְּחִינוֹת פָּנִים בְּפָנִים, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה.

וְזֶהוּ: זִבְחֵי אֶלֹהִים, הַיְנוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה, הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, כַּנַּ"ל.

(מִסִּימָן ע"ג "כִּי תַעֲבֹר" עַד כָּאן, הוּא לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים. גַּם יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ קֹדֶם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־פִּי הָרֹב הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ מְתֻקָּן כְּלָל, עַד שֶׁבְּכַמָּה מְקוֹמוֹת קָשֶׁה לַעֲמֹד עַל הַמְכֻוָּן. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמָּצְאָה יָדִי לְתַקֵּן תִּקַּנְתִּי קְצָת, וְהַשְּׁאָר הִנַּחְתִּי כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי הַלָּשׁוֹן אֵיךְ שֶׁהוּא, יוֹצֵא מֵהֶם עַל כָּל פָּנִים דִּבְרֵי מוּסָר הַרְבֵּה, וְהַקְדָּמוֹת נִפְלָאוֹת, וְעֵצוֹת נוֹרָאוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ):