ליקוטי מוהר"ן, קנ״ח

כַּמָּה בְּנֵי אָדָם סִפְּרוּ, שֶׁרָאוּ לִפְעָמִים אֵשׁ בּוֹעֵר מֵרָחוֹק, וְקָרְבוּ לְשָׁם – וְלֹא הָיָה כְּלוּם; וְכֵן נִתְרָאֶה גַּם־כֵּן לִפְעָמִים בַּדֶּרֶךְ. וְגַם עַל הַיָּם לִפְעָמִים נִתְרָאֶה כָּךְ. וּכְבָר נוֹדָע שֶׁזֶּה בָּא מִן הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ.

וְיֵשׁ אֵדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ שֶׁל גָּפְרִית, וְעוֹלִים אֵיזֶה אֵדִים וְנִתְקַבְּצִים זֶה עִם זֶה, וּמַכֶּה עֲלֵיהֶם רוּחַ קַר מִלְּמַעְלָה וְנוֹפְלִים לְמַטָּה וּמַתְחִילִין לִבְעֹר לְפִי שָׁעָה,

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, שֶׁלִּפְעָמִים נִבְעָר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְאַחַר שָׁעָה נִתְבַּטֵּל וְחוֹזֵר לְקַדְמוּתוֹ, וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ חֲצִי יוֹם אוֹ אֵיזֶה יָמִים אוֹ אֵיזֶה שָׁבוּעוֹת, אַךְ לֹא לָנֶצַח וְלֹא לִזְמַן מְרֻבֶּה.

וְזֶה בָּא מֵרְשָׁעִים, הַיְנוּ מִמַּה שֶּׁהָרְשָׁעִים מְלֵאִים חֲרָטָה. וְאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְאֵיזֶה אָדָם. וּכְפִי מִסְפַּר הַחֲרָטוֹת הַבָּאִים לוֹ, כֵּן נִמְשָׁךְ הַזְּמַן שֶׁבּוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מֵאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת נִבְעָר לִבּוֹ פִּתְאֹם.

אַךְ לָאו כָּל אָדָם שָׁוֶה בָּזֶה, כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לוֹ הִתְלַהֲבוּת מֵאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת, רַק מִמָּקוֹם אַחֵר: