ליקוטי מוהר"ן, קפ״ב

[ב]. כָּל מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה, הֵם מְדַבְּרִים רַק מֵהַסְּפִירָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין יוּכַל לִשְׁמֹעַ וְלֵידַע זֹאת, אִם יַטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב לְסִפּוּרֵי דִּבְרֵיה

וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר כְּדֵי לְקַשֵּׁר כָּל הַיָּמִים לִקְדֻשַּׁת הֲנָפַת הָעֹמֶר, כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם לִשְׁמֹעַ אֶת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הַנַּ"ל כְּדֵי לָשׁוּב לַה' יִתְ

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים מִפֶּסַח עַד שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מִצְוַת סְפִירָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאֹד. כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן סא) ע