ליקוטי מוהר"ן, ר״א

זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה כְּי֥וֹם

אַשְׁלֵי יְיָ מַדְבְּחֵיהּ בְּעַט מַקְדְשֵׁיהּ מְסַר בְּיַד בְּעֵיל דְבָבָא שׁוּרֵי בִּירְנְיָתָהָא קָלָא יַהֲבוּ בְּבֵית מוּקְדְּשָׁא דַייָ

לֹֽא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃

פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד׃

וְזֶהוּ בְּחִינַת רִבּוּי הַצְּדָקָה שֶׁל פּוּרִים, בְּחִינַת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וְכָל הַפּוֹשֵׁט יָד לִטֹּל, נוֹתְנִין לוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת מָרְדְּכַי, בְּחִינַת וַיִּמְצָא כָּתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מ

וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבַּן פֶּסַח שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְהָבִיא בְּפֶסַח, בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּלַל הַקָּרְבָּנוֹת הוּא לְבָרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה בִּבְחִינַת מִי יוֹדֵעַ ר

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁקִּבְּלוּ אַסְוְתָא, דְּהַיְנוּ מַצָּה, עַל-כֵּן יְכוֹלִים לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ חָמֵץ, כִּי עַל-יְדֵי אֲכִילַת מַצָּה שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח, שֶׁהוּא בּ