ליקוטי מוהר"ן, רנ״ג

דַּע, שֶׁמִּעוּט שֵׁנָה הוּא מְמַעֵט תַּאֲוַת נִאוּף, כִּי יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה, שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת, וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף, הָאֵשׁ הַזֶּה הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכֹּל. וְעַל יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה, הָאֵשׁ הַזֶּה נֶחֱלָשׁ וְאֵין לוֹ כֹּחַ לִבְעֹר,

אַךְ שֶׁמַּזִּיק לְהַמֹּחַ מִעוּט שֵׁנָה. וְכֵן רִבּוּי שֵׁנָה, כְּשֶׁהָאָדָם מַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִישֹׁן הַרְבֵּה, גַּם זֶה מַחֲלִישׁ וּמְמַעֵט הָאֵשׁ הַנַּ"ל, וְגַם זֶה מַזִּיק לְהַמֹּחַ, רַק כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן בְּמִדָּה כָּרָאוּי, אֲזַי תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל בְּתָקְפָּהּ וְכֹחָהּ, כִּי לֹא נֶחֱלָשׁ הָאֵשׁ הַנַּ"ל: [כָּל זֶה שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְתֹכֶן כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה לֹא בֵּאֵר הֵיטֵב, אַךְ כְּפִי מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי מִשִּׂיחָתוֹ, הַכַּוָּנָה שֶׁאֵין מוֹעִיל שׁוּם עֵצָה לְמַעֵט תַּאֲוַת נִאוּף עַל־יְדֵי אֵיזֶה תַּחְבּוּלָה, כִּי מַזִּיק לְהַמֹּחַ, כִּי הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲלִישׁ הַתַּאֲוָה עַל־יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה אוֹ רִבּוּי שֵׁנָה, אֲבָל שְׁנֵיהֶם מַזִּיקִים לְהַמֹּחַ, עַל־כֵּן אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה כְּנֶגֶד זֶה, רַק לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת גִּבּוֹר לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ, וַה' יַעֲזֹר לוֹ לְסַלֵּק תַּאֲוָה זֹאת מֵאִתּוֹ]: