ליקוטי מוהר"ן, רס״ז

[ה]. בְּשָׁבוּעוֹת מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה, וְאָז יְכוֹלִין לְקַבֵּל חִיּוּת חָדָשׁ וּלְהַמְשִׁיךְ רְפוּאָה לְהָרֵאָה: (לק"א סי' רס"ז)

חָמֵשׁ אֻנֵי אִית לָרֵאָה (חולין מז.), כִּי רוּחַ הַחַיִּים הוּא בְּהָרֵאָה, וּמִשָּׁם הַמְשָׁכַת הָרוּחַ שֶׁל הָאֲנָחָה, כַּיָדוּעַ בְּחוּשׁ, וְעַל־כֵּן אִית לָהּ חָמֵשׁ אֻנֵי לָרֵאָה, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה־חֻמְּשֵׁי־ תּוֹ

שָׁבוּעוֹת הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁאָז קִבְּלוּ יִשְֹרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, וְאָז נִתְגַּלָּה עֲלֵיהֶם כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְעַל