ליקוטי מוהר"ן, תנינא 120
אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ סִפֵּר לִי, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ זַ"ל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּדַרְכּוֹ, וְהֵבִין רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהוּא עוֹסֵק קְצָת לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת בִּתְפִלָּתוֹ, וְהִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ זַ"ל מְאֹד וְאָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲסֹק עוֹד בָּזֶה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ. (אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הָאִישׁ לָמַד כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל עַל־פִּי פְּקֻדָּתוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת כְּלָל).
ליקוטי מוהר"ן, תנינא 120
וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת הוּא כְּמוֹ כִּשּׁוּף, כִּי בְּכִשּׁוּף נֶאֱמַר: לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת (דברים י״ח:ט׳), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת עה, ר"ה כד, סנהדרין סח): לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. כָּךְ הוּא בְּעִנְיַן הַכַּוָּנוֹת לְהַבְדִּיל, שֶׁאֵין צְרִיכִין לִלְמֹד אוֹתָם כִּי־אִם לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, אֲבָל לֹא לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם, דְּהַיְנוּ לְכַוְּנָם בַּתְּפִלָּה, מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה.
ליקוטי מוהר"ן, תנינא 120
וְאָמַר כִּי עִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא דְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה טוֹב יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן לַעַז שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, אֲזַי הַלֵּב סָמוּךְ וְדָבוּק מְאֹד בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְיָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ כְּבָר תִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה סֵדֶר הַתְּפִלָּה (מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְסַדֵּר סֵדֶר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ, כַּמּוּבָא), עַל־כֵּן אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ. אֲבָל הָעִקָּר הוּא רַק לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַתְּפִלָּה, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְקָרְבִין וּמִתְדַּבְּקִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ.
ליקוטי מוהר"ן, תנינא 120
וְהִנֵּה מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ תָּמִיד, כְּגוֹן יְרוּשַׁלְמִי, אֵין צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, רַק שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וְזֶה עִקָּר כַּוָּנָתוֹ בַּתְּפִלָּה.
ליקוטי מוהר"ן, תנינא 120
וְאֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, אֶצְלָם כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הָאֲרִיזַ"ל וְכוּ' הֵם פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, שֶׁבְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁלָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת:
ליקוטי מוהר"ן, תנינא 120
מקורות שנשען עליהם
כִּ֤י אַתָּה֙ בָּ֣א אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹֽא־תִלְמַ֣ד לַעֲשׂ֔וֹת כְּתוֹעֲבֹ֖ת הַגּוֹיִ֥ם הָהֵֽם׃
אַמְגּוּשְׁתָּא — רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: חָרָשֵׁי, וְחַד אָמַר: גָּדוֹפֵי. תִּסְתַּיֵּים דְּרַב דְּאָמַר גָּדוֹפֵי, דְּאָמַר רַב זוּטְר
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְהִתְלַמֵּד עֲבַד, וּכְתִיב: ״לֹא תִּלְמַד לַעֲשׂוֹת״ — אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת.
הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאֲנַן תְּנַן: הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה – חַיָּיב! לְהִתְלַמֵּד שָׁאנֵי, דְּאָמַר מָר: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״ – לַעֲשׂוֹת
מקורות קרובים לעיון
הצעות חיפוש אוטומטיות מתוך כתבי ברסלב בלבד. הקשר והמשמעות — עליך; המערכת אינה מציעה פרשנות ואינה קובעת שיש כאן קשר.
⚠️ ההצעות האוטומטיות אינן זמינות כעת (החיפוש הסמנטי נפל) — הלימוד עצמו אינו תלוי בהן