ליקוטי עצות, אנחה

אֲנָחָה א. אֲנָחָה וּגְנוּחֵי שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הִיא יְקָרָה מְאֹד, כִּי הִיא שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל־יְדֵי אֲנָחָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר. כִּי מִמֶּנּוּ מְקַבְּלִין הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל־יְדֵי אֲנָחָה (עַיֵּן צַדִּיק אוֹת י"א): (לק"א סי' ח' אות א' ב')

ב. כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בִּדְבֵקוּת אוֹ מִתְבּוֹדֵד כָּרָאוּי, וּבָאֶמְצַע הוּא נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הָאֱמוּנָה. וַאֲזַי צָרִיךְ שֶׁיְּשַׁבֵּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְיִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁנָּפַל וְנִשְׁלַךְ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וִירַחֵם עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּתְאַנֵּחַ. וְעַל־יְדֵי הָאֲנָחָה יַחֲזֹר לְמַדְרֵגָתוֹ: (לק"א סי' ק"ח)

ג. אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה יְקָרָה מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל שֶׁרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי זֶה נִפְסָק מֵחֶבֶל הַטֻּמְאָה וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַ"ו, כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל אֵיזֶה דְּבַר תַּאֲוָה שֶׁהוּא נִכְסָף אֵלֶיהָ, הוּא לְהֶפֶךְ חַ"ו: (לק"א סי' ק"ט)

ד. אֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ, הוּא יוֹתֵר טוֹבָה יוֹתֵר מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת. [עַיֵּן עוֹד מֵעִנְיַן אֲנָחָה – עַזּוּת אוֹת ב' ג', שֶׁעַל־יְדֵי אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה שׁוֹבְרִין עַזּוּת הַגּוּף, וַאֲזַי הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לְהִתְקָרֵב לְהַגּוּף, לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַשָּׂגוֹת שֶׁהִיא מַשֶּׂגֶת וְכוּ'. עַיֵּן שָׁם]: (שם)