ליקוטי תפילות, חלק א 120

[עַל־פִּי תּוֹרָה ק"ס - הַדֹּפֶק דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בָּאָדָם] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁאֶזְכֶּה תָמִיד לְקַבֵּל עַל־יְדֵי נְשִׁימָתִי אֲוִירִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים הַבָּאִים מִדִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְדֹפֶק דִּקְדֻשָּׁה.

וּתְסַבֵּב בְּרַחֲמֶיךָ וְתַעֲזֹר לִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁהַדֹּפֶק שֶׁלִּי יִהְיֶה דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בִּי לְטוֹבָה, וְיַזְכִּירֵנִי עַל־יְדֵי דְפִיקָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מֵרוּחַ שְׁטוּת, מֵרוּחַ רָעָה, וְלֹא אֶשְׁאֹב וְלֹא אֲקַבֵּל בִּנְשִׁימָתִי שׁוּם אֲוִיר וְרוּחַ רָעָה הַנִּמְשָׁךְ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, הַבָּא מִדִּבּוּרִים פְּגוּמִים.

וְתָגֵן עָלַי וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מֵהַדֹּפֶק דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְלֹא יִהְיֶה כֹחַ לְהַדֹּפֶק לִדְפֹק בִּי לְהַזְכִּירֵנִי לְתַאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי תָמִיד מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ מְהֵרָה.

אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, מְחַיֶּה חַיִּים, מַזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת, דְּפֹק בִּי לְטוֹבָה, וְהַזְכִּירֵנִי בְּכָל־עֵת לָשׁוּב אֵלֶיךָ, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, חִישׁ קַל מְהֵרָה, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה.

רַק אֶזְכֶּה לַעֲבֹד אוֹתְךָ תָמִיד בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי, וְכָל יוֹצְאֵי חֲלָצַי וְכָל זֶרַע עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה: