ליקוטי תפילות, חלק א 128

[עַל־פִּי תּוֹרָה קפ"ט - נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ] רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנִי מֵעַצְבוּת וּמֵעַצְלוּת, אֲשֶׁר הֵם הָיוּ בְּעוֹכְרַי, וּבִטְּלוּ אוֹתִי הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִטּוֹב הַרְבֵּה, וֶהֱבִיאוּנִי לְמַה שֶּׁהֱבִיאוּנִי,

כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁעִקָּר נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ הוּא עַצְבוּת וְעַצְלוּת רַחֲמָנָא לִצְלָן.

רַחֵם עָלַי, מָלֵא רַחֲמִים, וְהַצִּילֵנִי מֵעַתָּה מִנְּשִׁיכוֹת הָאֵלֶּה, תֶּן לִי חַיִּים וְאֶחְיֶה, שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא. תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.

זַכֵּנִי לְהִזְדָּרֵז בְּתוֹרָתְךָ וּבַעֲבוֹדָתְךָ תָּמִיד בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וַעֲצוּמָה כָּרָאוּי לְהִזְדָּרֵז וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲבוֹדָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ בָּזֶה וּבַבָּא לָעַד וְלָנֶצַח,

וְחוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל נִדָּף, הֲבֵל הֲבָלִים אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, חוּץ מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה.

מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, הַחֲיֵינִי וַהֲקִימֵנִי מֵעֲפַר אָרֶץ, אֲשֶׁר בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יָרַדְנוּ עַד עָפָר מַמָּשׁ וְיוֹתֵר מִזֶּה,

כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לְאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. קוּמָה עֶזְרָתָה לָנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ. דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ.

כִּי אַתָּה מֵקִים מֵעָפָר דָּל וּמֵאַשְׁפּוֹת תָּרִים אֶבְיוֹן. הֲקִימֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ, מִכָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁנָּפַלְתִּי עַד הֵנָּה, כִּי אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַהֲקִימֵנִי, כִּי אִם אַתָּה וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְבַד.

זַכֵּנִי לִזְרִיזוּת וְשִׂמְחָה הַמְּחַיִּין אֶת הַמֹּחִין וְכָל קוֹמַת הָאָדָם, יָדְךָ תִּכּוֹן עִמִּי אַף זְרוֹעֲךָ תְּאַמְּצֵנִי, וּתְחַזְּקֵנִי בְּכָל פַּעַם בְּדַרְכֵי עֵצוֹתֶיךָ הָעֲמוּקוֹת הַנִּפְלָאוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְגָרֵשׁ מֵאִתִּי הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת לְגַמְרֵי וּלְהָפְכָם לִזְרִיזוּת וּלְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶיךָ יַעַזְרֻנִי, כִּי מִמְּךָ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר וְאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנַע מִמֶּךָּ, מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָךְ מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה קַיֵּם בִּי תְחִיַּת הַמֵּתִים מַמָּשׁ,

כִּי אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ כְּבָר הִרְבֵּיתָ נִפְלְאוֹתֶיךָ עִמִּי בְּלִי שִׁעוּר בְּכָל יוֹם וּבְכָל־עֵת וּבְכָל שָׁעָה מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַחֲיֵינִי וְקַיְּמֵנִי מֵעַתָּה בְּחַיִּים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

הַטְעִימֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ מֵחַיִּים שֶׁזָּכוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲשֶׁר הָיוּ חַיִּים חַיִּים אֲמִתִּיִּים בְּכָל־עֵת, וְזָכוּ לְחַיִּים חֲדָשִׁים וְנוֹרָאִים וְנִפְלָאִים בְּכָל פַּעַם, אֲשֶׁר יֵשׁ כֹּחַ בְּחַיִּים שֶׁלָּהֶם לְהַשְׁפִּיעַ עָלַי אוֹר הַחַיִּים גַּם עַתָּה אֵיךְ שֶׁאֲנִי עַתָּה,

בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי לִחְיוֹת עַל־כָּל־פָּנִים מֵעַתָּה חַיִּים אֲמִתִּיִּים, חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים טוֹבִים, חַיִּים הַנִּקְרָאִים חַיִּים בֶּאֱמֶת.

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי, אָמֵן: