ליקוטי תפילות, חלק א 149

[עַל־פִּי תְּחִלַּת חֵלֶק שֵׁנִי - אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם] פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי. שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר, הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה, אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי, חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד, הַצִּילֵנִי מֵרוֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, עֶצֶם הָאֱמֶת וְחָפֵץ בָּאֱמֶת, קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עִמִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם, מִי וָמִי הָעוֹמְדִים עָלַי בְּכָל יוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, לִמְנֹעַ וּלְעַכֵּב אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, יְהֹוָה מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי.

אַתָּה יוֹדֵעַ בְּכַמָּה מִינֵי מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים וַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וּבִלְבּוּלִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלַי בְּכָל עֵת לִמְנֹעַ אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, מִלְּהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְלִירֵאֶיךָ וְלַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים,

וּבְעֹצֶם שִׁפְלוּתִי וְרִבּוּי עֲוֹנוֹתַי, וְעֹצֶם פִּזּוּר נַפְשִׁי וּבִלְבּוּל דַּעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי מִמֶּנִּי בְּעַצְמִי, עוֹד הֵם מִתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּרִים בִּי בְּכָל עֵת הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם,

הֵן הַמְּנִיעוֹת מִבְּנֵי הַבַּיִת וְהַקְּרוֹבִים, הֵן הַמְּנִיעוֹת מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, מֵרִבּוּי הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי וְחַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב לִירֵאֶיךָ וּתְמִימֶיךָ הַהוֹלְכִים בִּדְרָכֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלֹא יִהְיֶה כֹחַ לְשׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם לִמְנֹעַ אוֹתִי מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, הֵן קָרוֹב הֵן רָחוֹק,

וּתְחַזֵּק אֶת דַּעְתִּי בֶּאֱמוּנָתְךָ תָמִיד, וְאֶהְיֶה דוֹמֶה בְעֵינַי כְּאִלּוּ אֲנִי יָחִיד בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם.

וְלֹא אֶשְׁמַע כְּלָל וְלֹא אֶסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ וּמְבַלְבֵּל בָּעוֹלָם, וְלֹא יוּכַל שׁוּם אָדָם לְבַלְבֵּל אוֹתִי מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר, אֲפִלּוּ גְדוֹלִים מִמֶּנִּי וְצַדִּיקִים כְּנֶגְדִּי,

רַק אֶזְכֶּה לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁלִּמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרַי עַל־יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, וְאֶהְיֶה רָגִיל לוֹמַר בְּנַפְשִׁי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד,

רַק אֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּפִי מַדְרֵגָתִי כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתַּנִי עַל־יְדֵי בְּחִירֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְלֹא אֶסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דֵּעָה וְרָצוֹן שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנָם שֶׁהוּא רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת,

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהִתְוָּעֵד עִם בְּנֵי הָאָדָם וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם הֵן בְּמִלֵּי דִשְׁמַיָּא וְהֵן בְּמִלֵּי דְעַלְמָא, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יְבַלְבֵּל דַּעְתִּי מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּלָל,

וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, מִי לִי בַּשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ,

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. חֲזַק: