ספר המידות, קנאה

וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט (נטוי) [נָטָ֣יוּ] רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן (שפכה) [שֻׁפְּכ֥וּ] אֲשֻׁרָֽי׃

כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃

הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ׃

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת הֵם הַהֵפֶךְ מֵהַבְּחִינוֹת קְדוֹשׁוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בְּהַ

אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לָזֶה תְּפִלּוֹת וּצְעָקוֹת הַרְבֵּה לַה' יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ וּ

וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע צוֹמוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל-יְדֵי חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁבָּכוּ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם מִתְגַּלֶּה אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹ