ספר המידות, בית, חלק ראשון

תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

(כב) אָמַר רְצוֹנוֹ שֶׁכָּל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ לֹא יִהְיֶה אֶחָד מֵהֶם מְלַמֵּד, וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבֵּר מִזֶּה. גַּם אָמַר שֶׁטּוֹב לְעִנְיַן פַּרְנָסָה לָדוּר בְּעִיר גְּדוֹלָה. וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁאֵין לְ

יב. לָאו בְּכָל מָקוֹם אָדָם זוֹכֶה לְסַגֵּל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בִּשְׁבִיל זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִים, שֶׁיֵּצֵא זֶה הָאָדָם מִמָּקוֹם הַזֶּה לְמָקוֹם אַחֵר.

וְזֶה בְּחִינַת בַּחוּץ תַּעֲמֹד. וְלֹא יִכְנֹס לְבֵיתוֹ לִפְנִימָה לִקַּח מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ, רַק שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ הָעֲבוֹט הַחוּצָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁאִיר לְעַצְמוֹ שֹׁרֶשׁ נ