שבחי הר"ן, י״ז

גַּם אָמַר: שֶׁהַזִּוּוּג שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, קָשָׁה עָלָיו עִנְיָן זֶה. וְלֹא דַּי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל, כִּי אִם אַדְּרַבָּא יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין מִזֶּה מַמָּשׁ כְּמוֹ יִסּוּרֵי הַתִּינוֹק בִּשְׁעַת מִילָה. כִּי מַמָּשׁ יִסּוּרִין אֵלּוּ יֵשׁ לְהַצַּדִּיק בִּשְׁעַת זִוּוּג וְיוֹתֵר מִזֶּה. כִּי הַתִּינוֹק אֵין לוֹ דַּעַת, עַל־כֵּן אֵין הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים כָּל־כָּךְ, אֲבָל הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת יִסּוּרָיו גְּדוֹלִים מֵהַתִּינוֹק.

וְזֶה הָיָה אֶצְלוֹ דָּבָר פָּשׁוּט. וְאָמַר: שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לָבוֹא לְמַדְרֵגָה זוֹ. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ שֶׁל עַצְמוֹ גָּבֹהַּ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר.