שבחי הר"ן, ב׳

גַּם בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ לִלְמֹד בִּימֵי קַטְנוּתוֹ, הָיָה רוֹצֶה תָּמִיד לְקַיֵּם: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ לְצַיֵּר נֶגֶד עֵינָיו שֵׁם: "הוי"ה" בָּרוּךְ הוּא, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ טְרוּדָה בָּזֶה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁלּוֹמֵד וְהָיָה רַבּוֹ כּוֹעֵס עָלָיו.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כָּל יְמֵי יַלְדוּתוֹ הָיָה עוֹשֶׂה עִנְיְנֵי מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת הַרְבֵּה מְאֹד, דְּהַיְנוּ עִנְיְנֵי שְׂחוֹק וּקְפִיצוֹת וְטִיּוּל (שֶׁקּוֹרִין פַאר שַׁייט) וְהָיָה רָגִיל בָּזֶה מְאֹד.