שיחות הר"ן, ק״א

[ד]. כְּבָר מְבֹאָר, שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי חָכְמוֹת. גַּם אֵין צְרִיכִין לַחֲקֹר הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלִרְדֹּף אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת. כִּי כָּל זֶה הֵם בִּלְבּוּלִים וְדִמְיוֹנוֹת

וְזֶה הָיָה עִקַּר חָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי מֵעֹצֶם הַפְלָגַת חָכְמָתוֹ זָכָה תֵּכֶף לְחָכְמָה זוֹ שֶׁאֵין צְרִיכִים שׁוּם חָכְמָה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה'. כִּי זֶה עִקַּר הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה מִן הַכֹּל (כַּמְבֹ

וְצָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם גַּם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְיוּכַל לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל־יְדֵי תְּמִימוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ. כִּי חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל, רַק אֱמוּנָה