שיחות הר"ן, ק״ל

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי מוֹפֵת. סִפֵּר מַעֲשֶׂה: שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים. אֶחָד הָיָה חָכָם וְאֶחָד שׁוֹטֶה. וְעָשָׂה אֶת הַשּׁוֹטֶה מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת וּלְהֶחָכָם לֹא הָיָה שׁוּם הִתְמַנּוּת, רַק יָשַׁב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ תָּמִיד.

וְהָיָה קָשֶׁה לְהָעוֹלָם מְאֹד, שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ חָכָם יֵשׁ לוֹ כָּל הַהִתְמַנּוּת וְהַכֹּל בָּאִים וְנִכְנָסִים אֶצְלוֹ לְהַכְנִיס אוֹ לְהוֹצִיא מִן הָאוֹצָרוֹת, וְזֶה הֶחָכָם אֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת כְּלָל?.

וְהֵשִׁיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ: "וְכִי זֶה הוּא מַעֲלָה, מַה שֶּׁהוּא לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וּמְחַלְּקָם לְהָעוֹלָם?!

כִּי זֶה הֶחָכָם יוֹשֵׁב אֶצְלִי וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וּבָא עַל עֵצוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָבוֹא עֲלֵיהֶם, וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת אֲנִי כּוֹבֵשׁ מְדִינוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל אֲשֶׁר מֵאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת נִמְשָׁכִים וּבָאִים כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלִּי.

אֲבָל זֶה הַמְמֻנֶּה לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וּמְחַלְּקָם לְהָעוֹלָם.

עַל־כֵּן בְּוַדַּאי גָּדְלָה וְשָׂגְבָה מְאֹד מַעֲלַת הֶחָכָם עַל הַמְּמֻנֶּה אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת. כִּי מִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הָאוֹצָרוֹת" כַּנַּ"ל.