שיחות הר"ן, קס״א

פַּעַם אֶחָד הָיָה מְסֻכָּן מְאֹד מְאֹד בְּלֵיל שַׁבָּת, אַחַר הַתַּעֲנִית מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. כִּי לֹא הָיָה מֵכִין לְעַצְמוֹ שׁוּם דָּבָר אַחַר הַתַּעֲנִית מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמְּכִינִין לְעַצְמָן חָלָב וּמַשְׁקָאוֹת חַמִּין וְכַיּוֹצֵא, וְהוּא לֹא הֵכִין לְעַצְמוֹ כְּלָל, וְגַם שׁוּם אִישׁ לֹא יָדַע מִזֶּה, וְאָכַל הַמַּאֲכָלִים שֶׁאוֹכְלִים שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וְהָיָה פַּעַם אַחַת מְסֻכָּן מְאֹד כַּנַּ"ל. וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל.

וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר הַתַּעֲנִית מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָיָה הוֹלֵךְ לַמֶּרְחָץ וְשָׁם הָיָה הַמִּקְוֶה קַר מְאֹד מְאֹד, וְהָלַךְ לִטְבֹּל, וְעָמַד בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה זְמַן רַב מְאֹד מְאֹד בְּעֵרֶךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת רְצוּפִים, אֲשֶׁר אֲפִלּוּ אָדָם בָּרִיא לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל זֹאת.