שיחות הר"ן, רכ״ז

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת תָּמִיד, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת רָגִיל לָצֵאת בְּכָל יוֹם לַשָּׂדֶה בֵּין אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה,

וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם בַּיּוֹם, הָרוֹדְפ

(ד) אָמַר אֲפִילוּ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר בְּהִתְבּוֹדְדוּת רַק תֵּבַת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד. אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהַכִּיר בְּאַחֵר אִם יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת: