שיחות הר"ן, ס״ח

הִזְהִיר מְאֹד כַּמָּה פְּעָמִים עַל עִנְיַן הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁכָּל אָדָם יְדַבֵּר וְיָשִׂיחַ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וִיַישֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב – מַה הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וִירַחֵם עַל עַצְמוֹ וְיִפְרֹשׂ כַּפָּיו בְּתַחֲנוּנִים וּפִיּוּסִים לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַמְצִיא לוֹ טְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת עַל זֶה. וְעִנְיַן שִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בִּלְשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ [אַשְׁכְּנַז, שפת אם] (וּכְבָר מְבֹאָר זֹאת בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים).

אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה, הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה, כִּי מִי שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִנְהֹג הַנְהָגָה זוֹ בְּכָל יוֹם, עַל־כָּל־פָּנִים שָׁעָה אַחַת, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.

וְאַף אִם לִפְעָמִים הוּא רוֹאֶה שֶׁמְּקַיֵּם הַנְהָגָה זוֹ יָמִים וְשָׁנִים וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן לֹא זָכָה לְהִתְקָרְבוּת כָּרָאוּי, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יוֹעִיל לוֹ בְּוַדַּאי.

וְאָמַר: שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, יִסֵּד מִזֶּה סֵפֶר תְּהִלִּים.

וְאָמַר, שֶׁעִקַּר הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה עַל מִטָּתוֹ, בְּעֵת שֶׁשָּׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְכִסָּה עַצְמוֹ בְּסָדִין, אָז הָיָה מְדַבֵּר וּמֵשִׂיחַ כָּל לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ו־ז): "אַשְׂחֶה בְּכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי" וְכוּ'.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְקַיֵּם הַנְהָגָה זוֹ הָעוֹלָה עַל הַכֹּל.

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" בְּדַף ל"ב (קל) וְשִׂים לִבְּךָ לְכָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּעִנְיָן זֶה, וְתַרְגִּיל עַצְמְךָ לְקַיֵּם הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר בְּכָל פַּעַם שֶׁתִּזְכֶּה לִפְתֹּחַ פִּיךָ שֶׁתּוּכַל לִפְרֹשׂ שִׂחָתְךָ לְפָנָיו בֶּאֱמֶת: