שיחות הר"ן, פ״ב

בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣י עָלָֽי׃

כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֲנִי חָפֵץ בְּשָׁלוֹם וֶאֱמֶת מְאֹד, וּמָה אֶעֱשֶׂה אִם נִמְצָאִים שׂוֹנְאִים וְחוֹלְקִים עָלַי בְּחִנָּם, אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

וְזֶהוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל (תְּהִלִּים לא, יט), "תֵּאָלַמְנָה שִֹפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז", שֶׁהִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּאָלֵם וְיִסָּכֵר וְיִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל הַחוֹלְקִים הַמְדַבְּרִים שְׁקָרִי

וְזֶה, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. 'מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ' בְּחִינַת אַהֲבָה וְרָצוֹן הַמֻּפְלָג כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה 'כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי', כִּי עַל-יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל