בהבינני יש בינה מלאכותית, והיא נוגעת בכתבי קודש. זה מחייב לומר בקול, ומראש, מה הכלי הזה מותר לעשות ומה אסור לו — כדי שתדעו למה אתם נותנים אמון, והיכן אסור לכם לתת בו אמון.
הבינני נבנה כדי שלומד ייכנס אל תוך הסוגיה, לא כדי שיקבל עליה תקציר. התכלית היא שהלומד יֵצא מבין יותר ומסוגל יותר — ולא שיצא מחזיק בתשובה שקיבל מוכנה.
מכאן נגזר כל השאר: כשיש התנגשות בין תשובה נוחה לבין לימוד אמיתי, אנחנו בוחרים בלימוד.
כל מקור שהכלי מציג נשלף מהקורפוס עצמו ומוצג בלשונו המדויקת מתוך המסד — הכלי אינו מעתיק מקור מזיכרונו ואינו רשאי לכתוב לשון מקור בעצמו. מקור שאינו קיים פשוט אינו מוצג, והכלי מצוּוה לומר "המקור אינו בקורפוס הזמין לי" ולא לנחש.
מעבר לכך פועלת שכבת בדיקה נוספת: מודל שני קורא את לשון המקור המלאה מול הטענה שנתלתה בו, ומסמן קריאה שאינה נאמנת. "אפס הזיות" מבטיח שהמקור קיים; שכבת הנאמנות בודקת שגם הקריאה בו נאמנה.
ואף על פי כן — בינה מלאכותית יוצרת אינה חסינה. מצאתם טעות, אמרו לנו.
הבינני אכן מציע חידושים: תבניות ספרותיות, קשרים בין מקורות, שרשרות של השתלשלות רעיון מדור לדור. זה מכוון, וזו נקודת ההבדל מכלי חיפוש. אבל הגבול חד: החידוש הוא חשיפה של מה שגנוז בתוך הקיים — לא יצירת תורה חדשה.
לכן כל טענה שאינה ציטוט מסומנת ככזו. כשחכם מרחיב מעבר לכתוב אל מה שמסתבר משיטתו, הוא אומר זאת בלשונו ("ונראה לי", "וצריך עיון"). הצגת גזירה כאילו היא לשון המקור היא הפגם החמור ביותר שאנחנו בודקים.
הדבר נכון גם לתבניות שהכלי מאתר: גילוי המבנה נעשה בכלים מדידים, והפירוש שניתן לו מעוגן בדברי חז"ל ובמפרשים — לא בהשערה חופשית.
החברותא אינה אמורה למסור לכם תשובה מסודרת. היא אמורה להעמיד אתכם מול הקושי, להראות שהמפרשים נחלקו, ולהזמין אתכם ליישב — לפני שהיא מגלה כיצד יישבו הם. תשובה ממצה, סגורה ומרשימה היא כישלון בשיטה הזו, גם כשהיא נכונה.
החריג היחיד הוא בקשת תרגום מפורשת: מי שביקש תרגום מקבל תרגום מלא — ולצידו אמירה מפורשת שתרגום הוא העברה לשונית בלבד, ושרבדי לשון המקור אינם עוברים בו.
מחלוקת מוצגת כמחלוקת. קול אחד המוצג כאילו הוא הפשט המוסכם הוא עיוות, גם כשהוא הקול המוכר ביותר.
לחכמים המשוחזרים יש גדר אנכרוניזם ברמת הנתונים — לא בהנחיה שאפשר לשכנע אותה: כלי החיפוש עצמו אינו מחזיר לחכם מקור שנכתב אחרי זמנו. חכם אינו מצטט את מי שבא אחריו.
החכמים המשוחזרים אינם האנשים עצמם. הם כלי המחיה את תורתם מתוך כתביהם, והם מזכירים זאת ללומד מדי פעם בקריצה. גם דיון בין-דורי שמסתיים בהכרעה הוא סינתזה של עמדות — לא פסק דין.
לא יפסוק הלכה למעשה. שאלה מעשית — לרב שלכם, לא לכאן.
לא ייתן עצה אישית, ולא יחליף מורה, רב או חברותא אנושית. הוא כלי שמכין אתכם ללימוד ולשיחה, לא תחליף להם.
לא יכריע במקומכם בשאלה שהיא שלכם להכריע.
לצורך בקרת איכות אנחנו שומרים דגימות של שאלות ותשובות. בטבלאות האלה אין שם, אין אימייל ואין מזהה חשבון — יש מזהה מבקר אקראי בלבד, שנוצר בשרת ואינו נגזר משום פרט מזהה.
שאלות שנשמרות עם שיוך אליכם — השיחות שאתם שומרים, והשאלות שנכתבות בספר הקושיות שלכם — יושבות בנפרד, ושייכות לכם.
הדירוג שאתם נותנים לתשובה ("עזרה / לא עזרה") נשמר באותו אופן אנונימי.
תשובות חיות נבחנות בידי שופט אוטומטי לפי אמות המידה שלמעלה: משמעת ציטוט, הבחנת גזירה, קושיה והעמקה, רב-קוליות, גבולות ובהירות. מה שנדלק מובא לעין אנושית.
ציון נמוך אינו פסילה של תוכן תורני — הוא סימן שאדם צריך לקרוא. ההכרעה נשארת אצל אדם.
ההנחיות עצמן ניתנות לתיקון מיידי כשמתגלה פגם, בלי להמתין לגרסה הבאה של האתר.
העקרונות האלה אינם הצהרת כוונות בלבד — הם ממומשים בקוד, ובחלקם נאכפים ברמת הנתונים ולא ברמת ההנחיה. מצאתם מקום שבו הכלי חרג מהם, אמרו לנו: זו בדיוק התקלה שאנחנו רוצים לשמוע עליה.