המאמר מצטט במפורש את רש"י וממשיך לבאר את הרעיון של מנוחת השבת כהשלמה וגמר הבריאה, כפי שרש"י מציג.
«מה היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה וזהו גמרו:» — מלשון השורש
🌳 שרשרת ההשתלשלות
שום רעיון בתורה אינו עומד לבדו. כל דבר שנאמר ינק ממה שקדם לו, והוליד את מה שבא אחריו. כאן נפרשת גנאלוגיית הרעיונות: מהיכן ינק כל מקור, ולאן המשיך — דור אחר דור, ולצד כל טענה ציטוט מלשון השורש עצמו, כדי שתוכל לבדוק בעצמך.
מי יונק:
מן:
3 שרשראות
רש"י מסביר את הצורך במילה 'יחדיו' בפסוק 'לא תחרוש בשור וחמור יחדיו' על בסיס הדרשה בספרי, שמלמדת שבלעדיה היינו חושבים שאסור לחרוש גם כל אחד בפני עצמו.
«יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: יַחְדָּו. אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מֻתָּר» — מלשון השורש
רש"י מפנה במפורש לדרשה בסנהדרין (דף פה:) לגבי 'אביו ואמו קלל' שממנה לומדים על חיוב המקלל לאחר מיתה. אף שהציטוט מהמועמד אינו עוסק ישירות ב'לאחר מיתה', הוא חלק מהדיון הכללי על הפסוק בסנהדרין.
«רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מַשְׁמָע שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, וּמַשְׁמָע אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב ״יַחְדָּו״.» — מלשון השורש
אינך מוגבל לרשימה הזו: כל מקור בקורפוס יכול לשמש נקודת פתיחה. הדלק את 🌳 שרשרת ההשתלשלות בהעדפות הלימוד, וכפתור מעבר לשרשרת יופיע על כל כרטיס פרשן ובלוח המקבילות — משם תיפרש השרשרת של המקור שאתה לומד ברגע זה.