מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםאמרי בינה — חלק ראשון; עושה פלא 1
אהצצתי בתוך הסל שהוא אחרון בארבעה, ואחרון בעשרה, וראיתי בתוכו מים במים. וגם ראיתי בנתים חמשים בחמשים ובתיכם הצינור המקלח. ואמרתי על הסל הזה נאמר למרע"ה אנכי אעביר כל טובי על פניך:
בבני דע כי פרנסתך תבא לך מן הספיח. ולכן הזהר ללקוט מן הספיח שלשה פעמים ביום. ושמחת בכל הטוב. כי בספיח תמצא טוב. והוא שלש בשלשה ואחד בשמונה. וזכור תזכור אח הממונה אשר ביתו בנוי באבנים שמונה. והוא שלום הכל ומכלכל לכל:
גבני אם יש לך קרן כסף וזהב תצליח מאד:
דבני אל תבטח באדם כי לא יועיל, אבל תבטח בתשעה ועשרים אדם ויועיל:
הבמספר שם הוי"ה רמוז הארת הכתר ביסוד:
ויש שלשה פשוטים שקולים כארבעה פשוטים. ויש ארבעה מלאים המה כשלשה פעמים ארבעה פשוטים:
זכשיתחברו יסוד ומלכות יהיה עושר בעולם. ובתוכם ישתלשלו חסדים בעולם. דוק ותשכח:
חאחרי האחד הבט לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ואז תזכה שיאיר לך נר תמיד המאיר באמצעי שעליו נאמר קטורת תמיד לפני ה' לדורותכם. ותתקיים הבטחת הכתוב ופתחו שעריך תמיד יום ולילה לא יסגרו.
טכלל גדול יש בקדיש והוא כי באחד אומרים קדיש ובעשרה אין אומרים קדיש:
יארבע קריאות זו למעלה מזו. הראשנים בזמן הראשון משובח. והשניים בזמן השני משובח:
יאתשעה המנורה זכה וברה. והשורש והעיקר הם שלשה ושלשה. והשאר היו שלשה ותשעה. ואח"כ נעשו ארבעה ותשעה:
יבראש השבעה הוא ארבעה. אשר מחבת נקראים. הכלל הוא שלשה והפרט הוא חמשה. שנים מהם כאחד שבהם. ואחד מהם יתר אחד על אחת מהם. וכולם הם אחד ואחד:
יגשאלוני למה נקרא אות ואו של השם בשם תפארת. ואמרתי להיותו יתר אחד על השעה:
ידשאלוני מי מעיד על החסד שהוא תחת החכמה, ואמרתי שמו מעיד עליו:
טוהצצתי בבינה וראיתי שאם תוסיף בשיעור מקומה תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר חכם בבינה. ואם תוסיף עליה שיעור מקום החכמה, תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר הבן בחכמה:
טזנומתי לסופר אחד, הלכות אשר למלאכתו צריכות. אמרתי לו אל תרבה בברכות ואל תפחות משיעור ערלה, ומצוה מן המובחר שיעור חלה. או שיעור המעשרות. והוספתי אמרי שפר לאותו הסופר סימן זה יהיה בידך בהדרת קודש. מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש:
יזהמרבה ברכה בששה יתקן בששה, ואם עמד בשלשה יסיים בחמשה:
יחשלשה שאכלו כאחד מוסיפין חמשה ומברכין עשרה שאכלו כאחד מוספק ששה ומברכין:
יטויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני, מכאן שאומרים שלום להיוצא לדרך:
כהיוצא לדרך מצוה ללוותו מפתח ביתו, ואין אומרים לו שלום בבית אלא בשנים עשר:
כאוישראל אהב את יוסף, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, אלא ללמד אהב את יוסף בשביל שהוא שר וגדול בישראל:
כבבבואי בית דוד מלך ישראל חי וקיים, המוכתר בכתר מלכות וירד מים עד ים, פתחתי במשל פי, ויהיו לרצון אמרי פי. הנה רבים מגבורי החיל בעלי גבורה, הלכו לבקש את הנערה, ויקראו הושיעה המלך הנורא ויבואו חמשה אלפים ויקחו את הנער ויאחזו בו בחברה. וחיש מהרה מצאו את הנערה. ויביאו אותה לפני המלך בזיוה והדרה. וליהודים היתה אורה. ויעמוד אחד אצל הדלת תמיד לשמרה. וישמחו הגבורים שמחה גדולה. ברוב חדוה וצהלה: