מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםאמרי בינה — תשובות 190
אהתירוץ מפורש שם בדברי הגאון הנז' הא דאמרינן בכמה דוכתי תפשת מרובה לא תפשת, הטעם דא"כ אין לו סוף וקץ ולהכי תפסי המועט, וכן הטעם כאן במרא לדפוק בו פרדסים שלו אף דנימא דכיון לכל פרדסים שיש לו, הנה זה יש לו סוף דאינו יכול לדפוק רק פרדסאות שהיה לו בעת שאלה, וזה דבר ידוע ונודע לכל, ולהכי בזה תפסינן המרובה, משא"כ בשטר הלואה אם אתה בא לתפוס המרובה, א"כ אין לזה סוף, ואלף אלפי דנרים וכל הון דעלמא לא יספיק, ולכך אמרינן תפסת מרובה לא תפסת, ואין לך לתפוס אלא סך המועט שאין לפרש פחות ממנו כפי הראוי ע"פ מדת התורה: