ויהי בחצי הלילה כו׳. יש לדקדק למאי הביא הך דרשה להתחלת מסכת זו כיון דאין בזה הדרוש נפקותא לענין דינא. ונ"ל ליישב דמן דרשה זאת יש סמך וראיה להתחלת מסכת זו. והוא ע"פ גמרא דסנהדרין דף ל"ט ע"א שאל האי מינא לר' אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טבל וכ"ת במיא הא כתיב מי מדד בשעלו מים א"ל בנורא דכתיב כי הנה ה׳ באש יבא ומי סלקא טבילותא א"ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב כל אשר לא יבא באש תעבירו במים ע"ש פרש"י. וכתבו תוספות הא לא קשה ליה האיך נטמא דישראל נקראו בנים למקום ע"כ. ולפ׳׳ז יש להקשות גבי מכת בכורים דכתיב וה׳ הכה כל בכור שהוא בעצמו ובכבודו המית אותם כדרשות המגיד אני ה׳ ולא השליח א"כ קשה קושית תוס׳ האיך טימא עצמו וע"ז לא שייך תירוץ תוספות. אמנם אי אמרי׳ דגוסס הוי כחי לכל דבר א"כ לק"מ כיון דמכח רומיא דהני קראי מוכח דהקב׳׳ה שווי' גוססים א"כ לק"מ קישית תוספות דהרי לא טימא להן במותן. ומעתה מקושר ומחובר הדק היטב דרשה זו להתחלת המסכת כיון דההחיל במסכת זו הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר וקשה מנ"ל הא לכן הקדים דרשה זו דמוכח מרומיא דקראי דהקב׳׳ה שווי' גוססים א"כ מוכח דגוסס הוי כחי דאם לא כן תקשה קושית תוס׳ האיך טימא להן אע"כ דגוסס הוי כחי:
כחי לכל דבר. הלכה זו הביא הרי"ף פרק אלו מגלחין והטור ביו"ד סי׳ של"ט.והא דקתני גוסס הוי כחי לכל דבר מפרש הר"ן דהיינו לענין גט דאם רמז ליתן גט לאשתו נותנין ולענין מתנה ולענין שכהן מותר לכנוס בבית שיש בו גוסס עכ"ל.אמנם במסכת קדושין דף ע"ח ע"ב מחולקין רש"י ותוש׳ בגוסס לענין מתנה והטור אה"ע סי׳ קכ"א הביא מחלוקתם. וכן לענין כהן אי מותר לכנוס בבית הגוסס תליא בחילופי גרסאות במס׳ נזיר דף מ"ג ע׳׳א וע"ש וריב הפוסקים הסכימו דאסור לכנוס הכהן בבית שיש בו גוסס ועיין בהרי׳"ף והרא׳׳ש הלכות טומאה:
זקוק ליבום. נ"ל שצ׳׳ל זוקק ליבום. פי׳ אם מת אחיו כשהוא גוסס ואין לו אח אחר אשת אחיו אסורה לשוק כל זמן שהוא גוסס. וכן פוטר מן היבום אם מת אביו כשהוא גוסס ואין לאביו בן אחר אפ"ה אמו פטורה מן היבום דהוא נחשב כחי ואע"פ שאח"כ מת פטורה מן היבום כמו תינוק בן יום אחד דפוטר מן היבום כדאיתא במסכת נדה דף מ׳׳ג ע"ב:
ומאכיל בתרומה. אם היתה אמו בת ישראל הנישאת לכהן אוכלת תרומה בשבילו כל זמן שהוא גוסס:
ופוסל בתרומה. אם היתה אמו בת כהן הנשואה לישראל אסורה לאכול בתרומת בית אביה כל זמן שהוא גוסס דנחשב כחי וכתיב וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וא"כ כל זמן שבנה גוסס הוי כחי ואסורה לאכול בתרומת בית אביה:
ונוחל ומנחיל. נ"ל דנוחל ומנחיל חדא הוא וה"פ נוחל מן האם כגון אם מתה אמו בשעה שהיה גוסס יורש הוא מן אמו ואם אח"כ מת הוא מנחיל את הנכסים מאמו לאחיו מאביו משא"כ א׳ אמרינן דגוסס הוי כמת הוי שקלי לנכסי אמו קרובי אמו. והכי איתא נמי במסכת נדה דף מ"ד ע׳א במתני׳ תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה כו׳ ונוחל ומנחיל ומקשי בגמרא נוחל ממאן מאביו ומנחיל למאן לאחיו מאביו אי בעי מאבוה לירתיה ואי בעי מיניה לירהיה פרש"י אפי׳ חשיבא ליה כמאן דליתא. ירתי אחר מיפת אביהם ואיהו מאי אהני ומשני רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב וע"ש פי׳ רש"י והיינו ממש כמ"ש:
כאבר מן כחי. דיש חילוק בין אבר שפירש מן המת לאבר שפירש מן החי דאבר שפירש מן המת כזית בשר הפורש מאותו אבר מטמא כמת אבל כזית בשר הפורש מאבר מן החי טהור כדאיתא בפ׳׳ה דעדיות וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהל׳ טומאת המת ואם כן אבר הפורש מגוסס דינו כאבר שפורש מהחי:
כבשר מן החי. דקי"ל בשר הפורש מן המת טמא ובשר הפורש מן החי טהור וא"כ בשר הפורש מגוסס דינו כבשר הפורש מהחי וטהור:
וזורקין על ידו כו׳. דקי"ל חטאת שמתו בעליה למיתה אזלי ובאשם ירעה עד שיסתאב אבל כל זמן שהוא גוסס מותר לזרוק דם חטאתו ואשמו דלא הוי כחטאת שמתו בעליה ואין להקשות מהא דאיתא בגיטין דף כח השולח גט לאשתו והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים וכן השולח חטאתי ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ואמר רבה עלה ל"ש אלא חולה כו' אבל הניחו גוסס אין מקריבין אותו שרוב גוססין למיתה. אבל לק"מ דודאי כ"ז שהגוסס לפנינו מחזיקין אותו בחזקת חי אבל כשעברו איזה ימים אמרינן מסתמא מת כיון דרוב גוססין למיתה וכ"כ בטוי"ד סי׳ של"ט בשם מהר"ם מרוטנבורג מי שאמרו לו ראינו בנך או אחיך גוסס היום ג׳ ימים הוא בחזקת שמת וצריך להתאבל עליו וכן כתב המרדכי והרא"ש פרק ואלו מגלחין: