האספו רש"י ביקש לגלות הקץ ונסתלקה שכינה התחיל דברים אחרים, וצ"ב וכי משום שנסתלקה השכינה התחיל להוכיח לבניו. ובס' תולדות יעקב כ' ע"פ גמ' יומא ד"ט ע"ב ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, ויעקב ביקש לגלות הקץ וראה שנסתלקה שכינה שלא לגלות, ואמר אין זה רק משום שלא גילו עונם לכך פתח ואמר ראובן כו'. וגילה עונם ועי"כ יוכל לגלות קצם. ובשם הגר"ש מאסטריפאלי ז"ל ראיתי לפרש המד' אמר יעקב בני שמא יש פסול בכם פתחו ואמרו שמע ישראל, דהק' המפו' למה הי' רק רד"ו שנה במצרים, ותי' דאחי יוסף פגמו בשם ה' כשמכרו ליוסף שהצטרפו השכינה, ושמו אהי"ה ומספרו כ"א וי' פעמים. כ"א ר"י, וא"ש הפ' (שמות ג') וירא ה' כי סר לראות, דמ"ר סבר דפגמו בשם הוי' שמספרו כ"ו וי' פעמים כ"ו טולה כמנין ס"ר, וא"כ לא הגיע עדיין זמן גאולה, וא"ל ה', אהיה אשר אהיה שמי וכבר הגיע זמן גאולה, אך יעקב ידע שלא פגמו רק בשם אהיה אך זאת לא ידע שהצטרפו השכינה עמהם, ולא הי' רק ט' ומהצורך שיגלו רק קפ"ט שנים כי ט' פעמים כ"א מנין קפ"ט, ובשנת ק"צ יהי' הגאולה, וז"פ המד' בקש לגלות הק"ץ ר"ל שבזמן ק"ץ יהי' הגאולה, ונתן המד' טעם שנסתלקה ממנו השכינה ר"ל שנעלם מיעקב כי בנ"י צרפו השכינה עמהם, וכשראה שלא יהי' אז הגאולה, חרד יעקב ואמר שמא יש פסול בכם ר"ל שמא עשיתם עוד עון אחר חוץ ממכירת יוסף, לזה ענו שמע כו' ר"ל ה' אלקים ה' אחד, מפני שהצטרפו אותו במכירת יוסף, וא"כ מספרו הוא עשרה, ע"כ לא נשלם זמן הגלות בשנת ק"צ כי אם רד"ו. וע"ע בס' צל"ח על פסחים דנ"ו, ובישועות יעקב או"ח סי' תק"ס סק"ב, ובקובץ דרושים חוברת ה' סי' כ"ג אריכות בזה:
האספו ואגידה. אעלה מה ששמעתי וראיתי בהרבה ספרים בעניני אגודה ואחדות עם הרבה הוספות ורעיונות ממני המלקט והמחבר:
האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ראה שבאחרית הימים יהי' מצב ישראל רע ומר ואמר ואגידה לכם אעשה לכם אגודה ואחדות, ועי"כ ועל פי דרך התורה יהי' לכם קיום, דישראל נמשלו למרגליות כמ"ש בגמ' מרגליות טובה אחת יש בכם כו' ומרגליות יתאחדו רק ע"י חוט הפנימי, כן ישראל אינם מתקיימים רק ע"י פנימיותם הוא התורה, הוא הקשר, וקב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. וע' בשפת אמת ויחי תרס"ה בזה דברים אמתים. וכ' במג"א (ג' ח') ישנו עם אחד מפוזר ומפורד המן אמר, כי "שינו" את העם אחד והמה מפוזרים זה מזה, ואמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים, שיהי' לאגודה אחת ולא ישלטו בהם כל אומה ולשון ועי' יע"ד ח"א דרוש ג' מ"ש בזה ודברי' מתוקים. ובפ' לך (י"ג ח') כ' אל תהיה מריבה ביני ובינך תהי לשון נקבה, כי פרה ורבה ע"י מחלוקת וביבמות ס"ה גדול השלום אפי' ישראל עובדי ע"ז אין שולט בהם מאומה וכמו חבילה של תבן שכל קש רפה מאד רק כשיקשר אותם ביחד חזקים, כן כשיתקשרו יחד עם ישראל, ועי' מדרש תנחומא שכ"כ בפ' נצבים סוף אות א':
וכ' אל תפרוש עצמך מן הצבור צבו"ר ר"ת צדיקים ב"ינונים ו"ר'שעים, כינוס וחיבור יוכל להיות אף אם רשעים בתוכם, דחלבנה ג"כ הי' מסמני קטרת, וכמ"ש חז"ל חבור עצבים אפרים הנח לו, אף דהיו עובדי ע"ז, מ"מ כשיש חיבור ביניהם הנח לו לא יוכל לשלוט בהם רע, אבל כל זה אם הצדיקים עומדים בראש, ואחריהם ילכו הבינונים ובעקבותיהם יצאו גם הרשעים, מצבור כזה אין אתה רשאי לפרוש אבל אם עיזי מסגי ברישא ואחריהם בחבלי שוא ימשכו הבינונים, ואחריהם מתי מספר צדיקים, אגודה כזה אינו חיבור, ורק נותנת יד לפושעים. וביבמות י"ד כ' בנים אתם לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות וכ"כ בעמוס ס' ואגודתו על ארץ יסדה, דמצינו ישראל נקראו בנים ועבדים, ובזמן שהם באגודה א' ואהבה ואחדות ביניהם נקראו בנים, אבל כשיש פירוד נקראו עבדים, שעבד זר מחבירו, וז"ש בנים אתם. רק אם לא תתגודדו, אם לא תעשו אגודות אגודות, וכן כ בפ' ברכה (ל"ג ה') ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, הגם שיהי' דור דעה אעפ"כ נקרא מלך רק כשיאספו יחד ישראל ולא כשהם בפירוד, וע"ש ברש"י:
ובשבת דל"א בנכרי שבא לפני שמאי שיגיירנו פ"מ שילמדו כל התורה כשעומד על רגל אחד, ודחפו באמת הבנין, והלל קבלו וא"ל מה דעלך סני לחברך לא תעבד זה כל התורה, ואידך פירושא זיל גמור וקשה זה ניחא חלק מצות שבין אדם לחבירו. אבל מצות שבינו למקום לא נכנסו בסוג מה דעלך הני כו' ועו"ק ח"ש ואידך פירושא זיל גמור הא אם צריך לגמור שוב צריך זמן רב ולא יהי' על רגל א', וי"ל דהשל"ה כ' דרמ"ח מ"פ כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה ל"ת נגד שס"ה גידים ולא נקרא אדם שלם עד שמקיים הכל, ואם חסר א' מהם נקרא מחוסר אבר. ויוצרך לבוא בגלגול עד שיתקן כל המ"ע ול"ת, ועמ"ש בפ' בראשית (א' כ') וקשה הלא יש הרבה מצות שא"א לכל אדם לקיים כלל אף אם ירצה, כמו מצות מילה ופה"ב לחי שאין לו בן, ויש מצות השייכים רק לכהנים, ויש מצות התלוים בארץ, ויש נוהגים רק בביהמ"ק והתירוץ דאם לומד דיניהם נחשב הלימוד כמעשה כמ"ש במנחות ק"י כל העוסק בתורת העולה כאלו הקריב עולה. ועוד תירצו שע"י שיקיים מצות ואהבת לרעך כמוך ויקשר עצמו לכלל ישראל, עי"ז נחשבו כל ישראל לאיש וגוף אחד, ואם נמצא איש אף בסוף העולם שמקיים אותה המצוה הוא כמו שקים כל אחד. ועי' באוה"ח פקודי (ל"ט ל"ב) בזה, וזה י"ל כוונת הגר שרצה ללמוד כל התורה שלא יוצרך לבוא בגלגול ורק על רגל א' בעולם אחד וע"ז השיב הלל ב' עצות, א', מה דעלך סני כו' שיתקשר עם הכלל, וכל המצות שיקיימו ישראל יחשבו כאלו קיים הוא, ב', ואידך פירושא כו' פי' עצה שני' שילמוד ויחשב כמעשה שקיים כל התורה:
והנה בכל א' מהעצות יש חסרון ורק בהצרפם יחד יתוקן הכל, דאם ילמוד ואם יטעה בלימודו לא יוכל להחשב למעשה וקיום המצוה, כי הלימוד לא עדיף מאם הי' עושה בפועל המצוה בטעות שלא יצא, אבל אי יקשר עצמו עם כלל ישראל, אף אם הוא יטעה לא אלמן ישראל וימצאו הרבה שיקיימו המצוה כהוגן. וגם אי לא ילמוד רק ירצה לסמוך עצמו על כלל ישראל ג"כ עדיין לא הועיל. דנמצאו הרבה מצות התלוים בבנין ביהמ"ק, ועכשיו אין גם אחד שיוכל לקיים, וע"כ ההכרח בזה ללמוד דיניהם והוה כאלו עשה בפועל. ולכן מי שירצה להיות אדם שלם צריך לקיים שניהם ללמוד כל תרי"ג מצות, ושיהי' לו אהבת ישראל, וכדי לבוא לב' דברים האלו העצה לעשות אגודה ולהתחבר יחד ת"ח ובעה"ב, וללמוד בחבורה אחת. ועי"ז יקיימו לימוד תוה"ק וע"י התחברם יתקשרו להיות נחשבים לאיש אחד, וכמ"ש בברכות ס"ג ב', שאין התורה נקנית רק בחבורה. וכמו בבית מסחר ע"י חברות חמוית מהרבה שותפים "אקציענגעזעלשאפט" כל אחד אף שיש לו רק מעט יוכל לומר בית מסחר שלי, כן חברה שלומדים יחד כאו"א בית המסחר של התורה הוא שלו. ובתענית ד"ז א' כ', הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו דולק יחידי כן ד"ת וכו'. וז"ש הלל מה דעלך סני כו' לקשור עם כלל ישראל, ואף דיש בזה גם חסרון כנ"ל דיש מצות שגם כל ישראל אינם יכולים לקיים כמו בנין ביהמ"ק, ע"ז אמר ואידך פירושא זיל גמור, אלה המצות אינם רק מעט ותוכל ללמוד על רגל א' היינו בזמן מועט, וא"ש הכל:
ובזה יש לפרש ביומא כ"ב ב' כ' והי' מספר בנ"י וכ' אשר לא ימד ולא יספר. כאן בזמן שעושים רצונו של מקום וכאן באין עושים רש"מ, והק' ההרש"א הלא ברגע א' יכולים לעשות תשובה, והיאך יוכלו ברגע להתהפך מיש מספר לאין מספר. ב', לשון עושים "רצונו ש"מ" הול"ל שמקיים המצות, וגם אחז"ל בזמן שעושים רש"מ נקראים בנים, ובאין עושים רש"מ נקראו עבדים, ותמוה דגם עבד צריך לעשות רצון אדוניו, וי"ל כי רצון אמתו של ה' שילמדו ויהי' בחבורה וכמש"ל ובמכות ד"י ע"א חרב אל הבדים ונואלו כו' ואעפ"כ אם לומדים כל אחד ואחד לבדו ג"כ מקיים מצות המקום, אבל אין זה רצון ה' אמתי ועבד אף שמוכרח לקיים מצות אדונו, אבל רק מה שמוכרח לזה אבל מה שאינו מצווה אף שיודע שרצון בעלים הוא אינו משתדל לעשות רצון אדונו. אבל הבן ישתדל בכל כחו למלאות רצון אביו וא"ש בזמן כאין עושין רש"מ, היינו שאין עושין רצון האמתי, אז יש מספר היינו להזכיות. וכאו"א נוטל שכר שלו אבל כשעושין רש"מ האמתי אז אין מספר לזכיות וכאו"א ניטל שכר כולם ולזה אין מספר דהוא נוטל שכר אף על מצות שלא עשה הוא רק חברי', והוא להיפך מן אקציענגעזעלשאפט, שם כל מה שימרבו שותפים יפול על כאו"א פחות ריוח, אבל כאן כל מה שיתוספו שותפים להחברה יתרבה חלק כאו"א:
וג"כ נוהגין לעשות סעודה לסיום מסכת וכמ"ש אביי בשבת קי"ט א' דכי שלים מסכתא עביד יומא טבא לרבנן, וע' רמ"א יו"ד סי' רמ"ו סכ"ו, ויש"ש סו"פ מרובה ושו"ת חות יאיר סי' ע' ובש"ך שם סקכ"ז. והשייכות הסעודה לסיום י"ל עפ"מ שמספרים שהגאון ר' עזריאל הרב מלובלין הנקרא ראש הברזל, שאל להרה"ק החוזה מלובלין ז"ל למה אצל חסידים התחברות בשתיית י"ש ומשקה, ואצל מתנגדים בדברי תורה ופלפול, והשיב לו דיש ראי' מגמ' דע"י אכילה ושתי' יש יותר התקרבות מע"י תורה, דבחגיגה ט"ו ב', אי' ור"מ איך למד תורה מאחר, ומשני תוכו אכל וקליפתו זרק, ולא נתחבר לו פ"י ליחוד. וחז"ל אסרו פתם ושמנם משום יינם ויינם משום בנותיהם, הרי דע"י אכילה יש יותר התקרבות. ולכן עושים סעודה אז נעשה קשר אחד בין לשיטת המתנגדים ובין להחסידים, שלמדו יחד ואכלו ושתו יחד, ועי"ז נשלם כל התרי"ג מצית:
והנה הרבה פעמים אמרתי ודרשתי בפומבי אודות הרעיון להתחבר ב"אגודת ישראל" ורבים ישאלו:
אם הדבר נחוץ כ"כ מדוע לא עשו כן בדורות הראשונים, והרי יסוד מהמסורה שלא להחזיק עצמינו לחכמים מהם ואם הראשונים כמלאכים כו', וגם יטענו כי כל חדש אסור מה"ת, אנו לילך בדרכי אבותינו שלא ידעו כלל מאגודה, והי' יר"ש וחינכו בניהם בדרך התורה. אולם יש תירוץ מספיק על זה:
כי מקודם הי' העם שומעים להרבנים הגדולים גאוני וצדיקי הזמן, אבל עכשיו חיים אנו בזמן שחדל כח האישיות הפרטית וסר כח המשמעת ליחידי הדור. ואף לא מכל, אך זה רק יוצא מן הכלל. ורק מקומה ירשו ההסתדריות ואורגניזציות, ואין אני אומר שאין אצלינו אישים גדולים שיכולת להם להשפיע על כולם, יש ויש ב"ה הרבה כאלה, אבל הדבר תלוי באשמת העם, ובפרט מעת מלחמת העולם. התחילה ליטול חלק בראש, האורגנזציות השונות. לכן גם החרדים צריכים להתארגן אף שלא עשו כן קדמונינו, לפי שלא הי' צריכים לזה. ומצינו דבר זה בראשית ימי תולדותינו בחיי הדת, שמשה רבינו שאמרו עלי' במקום "שבעים וחד קאי'" כשהי' העם מתאוננים נאמר לו:
אספה לי שבעים איש מזקנ"י, ונשאו אתך במשא העם, ומשה מסר ליהושע, ויהושע לזקנים ולנביאים, והם לאנשי כנסת הגדולה' ומה שהי' מקודם בכח יחיד נמסר אח"כ לרבים, לכנה"ג קבוץ חכמים מאורגנים, כי ראו שהעת נצרך לזה:
ואסיים בדברי ישעי' (מ"ד, ה') זה יאמר לה' אני, וזה יכתב ידו לה' וזה נקרא בשם יעקב. כי ישנם המוסרים עצמם בלב ונפש לטובת האגודה, ועליהם נאמר "זה יאמר לה' אני", וישנם המסתפקים במה שיבואו בכתובים עם הועד של אגודת ישראל ויש לו מו"מ עמהם על אלה נאמר זה יכתב ידו לה' ", וישנם אשר רק מסתפקים בהשם חבר לבד שהוא שייך לחברת אגודת ישראל על אלה נאמר ובשם יעקב יקרא. וראיתי בשם גדול אחד מרוסיא ששאלו אותו עמ"ש ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה, מדוע לא נאמר ואלה בנ"י מה הלשון ואלה שמות הכי שמותם לבד באו? והשיב עפ"מ כי בכל ערי המחוז יש בית הסוהר בעד בעה"ב שחטאו ועברו באי נקיון בביתם, ולא יושיבו אותם ביחד עם גנבים ושודדים, והפקח כשנענש לישב בביה"ס נותן מתנה לשר בית הסהר, וכותב שמו בהפר הרשימות אנשים שיש שם, שבעה"ב כב"פ נכנס לביה"ס ביום זה וביום זה יצא וכל העת יושב בבית השר, ומתענג על רוב שלום וטובה, ונמצא שרק שמו נכתב שם ולא הוא. וגם בגלות הראשין שנכנסו ישראל גלתה לנו תוה"ק סוד גדול, שיוכל להיות שרק שמו יהי' נכתב בגלות והוא יוכל לישב בביתו ולעסוק בתורה כמ"ש חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין רק מי שעוסק בתורה וז"ש ואלה שמות בנ"י כי רק שמותם בא בגלותם וכן אני אומר בהיפך אפשר להיות חי ששמו יהי' נכתב באגודת ישראל והוא עומד בחוץ ורק בשם יעקב יקרא אך רצוני לקוות שכאו"א יהי' מן אלה שכ' זה יאמר לה' אני בלב ונפש יקשר ברעיון האגודה, ובחידושי אגדה שלי הרביתי חזון בזה בעזה"י אך אין כאן מקומו: