מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםדרכי משה (עמיאל) — המדריך
אמורה דרך להכללים, המושגים, הגדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו ב"דרך הקודש" בשני חלקיו עפ"י סדר א"ב
באיסור
האיסורים מתחלקים לארבעה גדרים: איסור חפצא ואיסור גברא, איסור גופו גרם לו ואיסור דבר אחר גרם לו, הראשונים מחלקים את מהות האיסור והאחרונים את סיבתם (ש"א פ"א).
גאיסור עשה נקרא איסור דבר אחר (ש"א פ"ב).
דחקירה באיסור חדש אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל איסור דבר אחר (שם).
החקירה בדברים שאסורים רק לחלק ידוע של בני אדם, אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל דבר אחר (שם).
וההבדל בין איסור דאורייתא ובין איסור דרבנן הוא כאותו ההבדל שבין קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם (ש"א פ"ט).
זבאיסור דבר אחר גרם לו אי אפשר לחלק בין העצם ובין המקרה, כלומר, דבמקום שיש יוצא מן הכלל להתירו, אין כאן כלל השם איסור אף בעצם (ש"א פ"י).
חבדבר שאיסור דבר אחר גרם לו הנה כל רגע ורגע הוא סבה חדשה (ש"ט פ"י).
טבאיסורים הבאים ע"י עצמו אין אנו צריכים כלל למשפטי התנאים (ש"ג פ"ד).
יאיסור בשר בחלב הוא דבר שלם שלא ניתן להתחלק (ש"ג פ"ט).
יאאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא בעינן שיהי' שלו ממש רק שלא יהי' ע"ז קפידא דבעלים (ש"ו פי"ב).
יבדבר שהוא שלו ואינו ברשותו יכול לאסור (ש"ח פ"ח).
יגטעם הרא"ה דבשוחט בהמת חבירו לע"ז נאסר באכילה הוא משום דה"לא אסר לו" הוא סבה לה"לא שרי לו" וממילא דיו לבא מן הדין להיות כנדון (ש"י כ"ד).
ידוביתר ביאור, דדעת הרא"ה דנהי שאינו בעל הבהמה, אבל הוא בכלל בעל הפעולה (שם).
טואיסורי הנאה.
מחלוקת הראשונים אם ע"י איסוה"נ נעשה הדבר להפקר (ש"ה פ"ב).
טזגם אם נימא דהוה הפקר הוא עד דאתי לרשות זוכה (ש"ה פ"ג).
יזההבדל בין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי ובין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה באיסה"נ (שם).
יחבאיסוה"נ הנה בזמן האיסור גם בכח לא הוי ממון ואע"ג דאח"כ מותר, הנה פנים חדשות באו לכאן (ש"ח פי"ג).
יטאין איסור חל על איסור
הגדר הזה נאמר רק לענין עונש (ש"ב פי"ב).
כהגדר הנ"ל נאמר רק באיסורים שהם בחפצא, אבל במקום דכל עצמותו של האיסור הוא בגברא לא שייך זאת (ש"ב פי"ד).
כאהגדר דאין הנ"ל הוא לא בגוף העבירות אך בהאדם העובר (ש"ט פ"ב).
כברק אז אמרינן אין איסור חל על איסור, כשהאיסור קמא יומשך גם אחרי התחדשות סבת האיסור החדש (שט פ"א).
כגכשעצם האיסור אחד הוא, אך משתנה בפרטיו שם לא שייך הגדר דאין אחע"א (ש"ט פ"ז).
כדאי עביד לא מהני.
הגדר הנ"ל נאמר ביחוד לענין חלות המעשה, ולא כמו מצוה הבאה בעבירה הנאמר רק לענין קיום המצוה (ש"א פט"ז).
כהולכן לא שייך הגדר הזה רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).
כוהגדר דאי עביד לא מהני הוא רק במקום דדרושים גם מעשה וגם מחשבה (שי"ג פ"ט ופכ"ב).
כזבקרבנות דכשרים שלא לשמן לא שייך הגדר הנ"ל (שם).
כחלפ"ד השער המלך בקדשים אין כלל הגדר דאי עביד לא מהני (שי"ג פ"י).
כטהגדר דלא מהני הוא רק דהמעשה שנעשה בעבירה אינו פועל התחדשות, אבל היכא שהוא רק סבה למעשה אחר לא שייך הגדר הנ"ל (שי"ג פי"ב).
להגדר הנ"ל הוא הגבלה בזכות הבעלות של האדם, וממילא לא שייך הגדר הנ"ל באלה הדברים שהמעשה בעצמו פועל מבלי ענין כלל לבעלותו של האדם (שי"ג פי"ג).
לאאיגלאי מלתא למפרע.
חקירה אם שייך הגדר דאיגלאי מלתא למפרע בדבר הדרוש לנו ידיעת האדם (ש"ג פמ"ג וש"ד פ"ז).
לבהגדר הזה הוא רק בדינא אבל לא במציאות (ש"ד פ"ז).
לגאין בשר אין דם.
חקירה כשהאין בשר יתהוה בב"א עם הרצאת הזריקה (ש"ט פ"ד).
לדחקירה בהא דאין בשר אין דם אם הוא שם פסול בפני עצמו או לא (ש"ט פ"ה).
להמצד חסרון זריקה לא נחשב ל"אין בשר" (ש"ט פ"ו).
לואינו זבוח.
האיסור אינו זבוח זהו בכלל איסור דבר אחר גרם לו, וממילא לא שייך בזה חזקה (ש"י פי"א).
לזאתנן.
באתנן מסתעף האיסור מהקנין ולא להיפך (ש"ח פ"ב).
לחאוכל נפש.
חקירה בגדר דמלאכת אוכל נפש מותר ביו"ט אם הוא מצד דלא הוי מלאכת עבודה, או מצד הנאה (ש"ח פי"ב).
לטאכילת מזבח.
ההבדל בין אכילת מזבח לאכילת אדם, דשם אין כלל המושג של לכתחילה ובדיעבד (ש"ט פ"ז).
מבל יחל.
חקירה בהגדר דבל יחל אם הוא מצד הקבלה או מצד הקיום (ש"ב פ"ט, י וי"א).
מאהבל יחל דנדרים והבל יחל דנזירות אינם מגדר אחד (ש"ג פ"א).
מבבל יחל לא שייך רק במקום דהדבור נשאר בלי שום תוצאות (ש"ג פ"ו).
מגבל תאחר.
חקירה במקום דמקבל עליו חיוב להתחייב באיזה דבר לד' אם יש בזה הבל תאחר (ש"ג פ"ג).
מדבל תאחר בנזיר איננו לאו בפני עצמו אך הוא דבר המסתעף (ש"ג פ"ל ושי"א פי"ב).
מהבגדי כהונה.
חקירה בהא דאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם מהו בזה הסבה החיובית ומהו העדר הסבה (ש"י פ"ב).
מוראה זה דבר חדש, דפעמים כהונתם עליהם גם בלי בגדי כהונה (ש"י פ"ה).
מזגם בנשים אם היו כשרים לעבודה היתה מצות ההלבשה עליהן בכח, אלא שבפועל אי אפשר להן למלאות זאת (ש"ד פ"ה).
מחבכח ובפועל.
בדבר שבמקרה אין סוג ה"בכח" דבזה ה"בכח" מתהוה יחד עם ה"בפועל" (ש"ח פי"ב).
מטאי אפשר שמסבה חיובית יולד דבר שלילי, הבכח הוא סבה לה"בפועל" וממילא אי אפשר שה"בכח" יהיה סבה לשלילת הדבר (שי"א פ"ה).
נגט.
למדס"ל דעדי מסירה כרת הנה לפני המסירה לא רק שלא הוה הגירושין אך גם השם גט על הניר לא הוקבע כלל (שי"ג פי"ב).
נאדברים שבלב.
דברים שבלב לא הוי דברים נאמר רק בביטול, דדברים שבלב אין ביכולת לבטל איזה חלות שנתהוה מפעולה או מדיבור (ש"ז פ"א).
נבהגדר הנ"ל אנו מוצאים רק באלו הדברים שקיומם מתהוה רק ע"י מעשה או דיבור (שם).
נגוא"כ במקום דהקיום מתהוה ע"י לב, שם לא נאמר הגדר הנ"ל, כי מהמושכלות הראשונות שהביטול נקל יותר מהקיום (שם).
נדדבר המסתעף.
ההבדל בין חצי דבר ודבר המסתעף, וזהו ההבדל בין חציך מקודשת למקדש לזמן (ש"ג פכ"ב).
נהוזהו ההבדל מה דמועיל תנאי בדיני שומרים ולא הוה מתנה ע"מ שכ' בתורה (ש"ג פכ"ג).
נווזהו הטעם מה דגם לר"ש דאית לי' דאין נזירות לחצאין, מודה בכ"ז באומר הריני נזיר ליום אחד דהוה נזיר לשלשים יום, משום דהאחרון הוא דבר המסתעף (ש"ג פכ"ז).
נזההבדל בין קדושין לנדרים, דבקידושין האיסור מסתעף מהממון ובנדרים הוא להיפך (ש"ה פ"ח).
נחבסוטה הממון מסתעף מהאיסור (שם).
נטבממון האיסור דלא תגזול הוא דבר המסתעף, ובאיסורים להיפך הממון הוא דבר המסתעף, וזהו ההבדל שבממונא ספיקא לקולא ובאיסורים לחומרא (ש"ה פ"ט).
סמחלוקת התוס' והרמב"ם, אם יש הבדל לענין נאמנות בין הדבר העיקרי ובין הדבר המסתעף (שי"ד פ"ו).
סאהפקר.
חקירה בהגדר הפקר אם הוא רק סלוק רשות או דזהו גופא מהות ורשות בפני עצמו (ש"ה פט"ו).
סבהפקר ע"י שליח לא מהני לפ"ד ס' ברית אברהם משום כיון דהשליח לא הוי בכלל רשות הפקר הוי כמו הפקר חוץ לאחד (ש"ו פ"ה).
סגבכל הפקר יש גם גדר יאוש (ש"ח פ"ג).
סדחקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי אם גם ההתהוות ההפקר נעשה רק אז, או רק דעד אז יוכל לחזור (ש"ה פי"ב).
סהלר' יוסי הנ"ל, הנה קודם דאתי לרשות זוכה הוה גם בגדר שלו וגם בגדר ברשותו (ש"ה פי"ג).
סוההבדל בהגדר הפקר לענין נדר ולענין מעשר (ש"ה פי"ג).
סזלשיטת הרא"ש לר' יוסי נחשב ברשותו של המפקיר אך לא בכלל שלו (ש"ה פי"ד).
סחמדברי השטה מקובצת נראה דגם גדר הפקר הוא מעין גדר שותפות לכל העולם, ואם כל העולם אינם יכולים לזכות בזה רק אחד, הנה אותו האחד אינו דרוש כלל לזכיה (ש"ח פי"ז).
סטהפקר בית דין.
חקירה בהפקר ב"ד אם כוחם יפה רק בשלילה או דאף בחיוב (ש"ח פט"ז).
עחקירה אם להפקר ב"ד יש גם ה"בכח" של הפקר (ש"ח פי"ז).
עאגם בקרבנות לפני השחיטה שייך הגדר דהפקר ב"ד הפקר (ש"ט פי"ט).
עבאין כח ב"ד יפה להפקיר למפרע, דלא עדיף כח ב"ד מכח הבעלים בעצמם (שם).
עגכחם של ב"ד יפה להפקיע לא רק על העתיד אך גם בהוה (ש"ט פכ"א).
עדהקדש.
בכל הקדש יש שני דברים קנין ואיסור, ויש גם יוצא מן הכלל בזה: מיני הקדש שיש בהם רק אחד משני הדברים האלה (ש"ח פ"א).
עהגם החיוב להקדש הוא בסוג הקדש, דשייך לב"ש לומר אין שאלה בהקדש (ש"ד פי"ג).
עוחיוב הקרבן הוא בכלל הקדש אבל הסבה להחיוב דבר אין לזה עם ההקדש המסתעף ממנה (שם).
עזחידוש החתם סופר דבקדושת הגוף יכול להקדיש אף באינו שלו ע"י מעשה (ש"ו פי"ב).
עחגמר בלבו פועל בהקדש רק חיוב הבאה ולא החלטה (ש"ז פ"ב).
עטשלשה גדרים יש בהתהות הקדש א) גמר בלבו ב) מוציא בשפתיו, דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ג) מסירה ממש (ש"ז פ"ג).
פבהג') לא שייך כלל הגדר דשמא לא מסרו יפה, בהב') יש מחלוקת ובהראשון כ"ע מודים דחיישינן (שם).
פאבכל הקדש יש גם חיוב מצד גמר הלב (ש"ז פ"ד).
פבקדשים קלים לר' יוסי הגלילי המה בגדר שלו ואינם ברשותו (ש"ח פ"א).
פגסתירות רבות יש בש"ס לענין קדשי מזבח, אם נקראו הבעלים - בעלים לאחר ההקדש (ש"ח פ"ח).
פדהאמת דנקראו בעלים על הקרבן, אך לא בעלים על הבע"ח גופא (שם).
פהבקדשי בדק הבית הנה נהי דעצם הדבר לא הוי שלו, אבל השיווי הממוני ברשותו הוא (שם).
פובקדשים עלינו לבקש סבות להיתר ובחולין להיפך עלינו לבקש סבות לאיסור (ש"ט פ"ט).
פזההבדל בין איסור קדשים ובין איסור קודש (שם).
פחמזבח שנפגם לענין אכילת קדשים זהו רק איסור בקדשים ולא איסור קודש (שם).
פטהולכה בקרבנות ומנחות.
מנחות שאני מזבחים, דבמנחות יש שני מיני הולכה, הולכה דהקטרה והולכה דמתן כלי (ש"י פי"ט).
צהאי דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה שייך רק על הולכה דהקטרה ולא על הולכה דמתן כלי (שם).
צאנ"ל דהא דאומר "הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון" לא על הזבח קאי אך על העבודה (ש"י פכ"א).
צבלכאורה משמע, דהולכה אינה עבודה תכליתית רק עבודת סביית, אבל באמת לא כן, וכל החילוק מהולכה לשאר העבודות הוא בזה דאפשר לקצרה (שי"ג פי"ח).
צגוע"כ דברי ר"ש דאמר "אבל אפשר בלא הילוך" לא יתכן רק בלשמן ושלא לשמן (שם).
צדוא"ש דלא נמצא מחלוקת ר"ש בפיגול משום דאין מפגלין בחצי מתיר (שם).
צההרצאת פסול.
ספק בהא דאמרינן לענין פיגול כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, אם הוא רק לענין כרת או דלא נפסל כלל קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"א).
צוחקירה במקום דאיך שנימא נסתור את עצמנו, דע"י הפיגול לא יהי' קרבו כל מתיריו ולהיפך ע"י שלילת הפיגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ב).
צזספיקא בגוונא דע"י התהוות היפגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ה).
צחבעצם הספק הנ"ל אם נפסלו קודם הקרבת המתירים נ"ל, דעל זה מועיל הק"ו דשלא לשמה, דהעבודה שעבד במחשבת פיגול דאינה מועלת (שי"ב פ"ו).
צטולפ"ז חלוקים פסח וחטאת משאר הקרבנות גם לענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו, דבהראשונים נעשה הפסול גם קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"ד).
קהרמב"ם סובר דכל המיעוטים מפיגול הוא רק לענין כרת, והא דקודם הקרבת המתירים אין גם פסול הוא מפני שאין פסול חל על פסול (שי"ב פ"ט).
קאויש חילוק להרמב"ם בין חסרון בעצם הדבר ובין חסרון בפרטי הדבר (שם).
קבהתראה.
התראה צריכה להיות על פעולת האיסור ולא על נושא האיסור (ש"ג פל"ו).
קגזכיה.
ההבדל בין זכיה מצד קנין ובין זכיה מצד ירושה (ש"ה פ"ו).
קדחדש.
חקירה אם איסור חדש הוא איסור גופו גרם לו או איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פ"ב).
קהחזקה.
חזקה באיסורים לא שייך רק כשהספק הוא בגופא דהאדם או בחפצא ולא בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"ג פי"ז).
קובגדר חזקה בכ"מ, הוא לא כפשוטו שאנו מניחים את הדבר כדאתמול, אך טעם הגיוני יש בדבר דכיון דהוא ספק השקול, ממילא נשאר הצד של העדר הסבה (ש"י פ"ח).
קזחטאות המתות.
חקירה בהא דאין חטאת מתה אלא כשנמצאת אחר שכפרו הבעלים אם הכפרה בכאן הוא בגדר סבה או בגדר העדר הסבה (שי"א פ"ד).
קחחצי שיעור.
חקירה בהא דחצי שיעור אסור מן התורה, אם הוא מצד דסתם אכילה הוי גם בכל שהוא אלא דאתי הלכתא ואוקמא אכזית לעונשין, או דסתם אכילה היא בכזית, אלא דגזירת הכתוב הוא שיאסר אף בפחות מכזית משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).
קטחכם עוקר את הגדר מעיקרו.
אין הגדר בזה כמו איגלאי מלתא למפרע, דשם אמרינן דלא נתהוה כלל הדבר, אבל בכאן הפירוש דחכם עוקר את מה שכבר נתהוה (ש"ד פ"ח).
קיחולין בעזרה.
בפסח גם בפסול מדרבנן לא הוי חולין בעזרה מדאורייתא (ש"ט פ"כ).
קיאטעה בדבר מצוה.
מחלוקת רש"י ותוס' בהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת, אם בעינן מצוה גם אחרי העבירה או אלמלא העבירה (ש"א פכ"א).
קיבטומאה והכשר טומאה.
חקירה בטומאה שיש בזה גם טומאת עצמן וגם טומאת אחרים, אם הם שני מושגים או מושג אחד (ש"א פ"ז).
קיגחקירה בגדר טומאה דמחוסר כפורים אם הוא בשלילה או בחיוב (ש"ג פל"ב).
קידחקירה בטומאת משקים אם שאין בהם כלל דינא דהכשר, או מפני שהם מכשירים את עצמם (ש"י פי"ד).
קטוחקירה אם הנשפך כמים הוא סבה לההכשר או להיפוך דהאינו נשפך כמים הוא סבה למנוע את ההכשר (שם).
קטזטבל.
חקירה במהות האיסור טבל, אם הוא איסור מצד עצמו או דהוא מצד התרומה ומעשרות שבו (ש"ז פי"א).
קיזהערה חדשה, במקום שעדיין לא הוקבע השם תרומה אבל כבר נתברר החלק שיקרא בשם תרומה אם יש בזה איסור טבל (שם).
קיחבכל האופנים באופן זה אין בזה קדושת תרומה, כי בתרומה יש תמיד גם איסור וגם קדושה (שם).
קיטלפ"ז יש מציאות שיופקע האיסור טבל קודם שיוקבע השם תרומה (ש"ז פי"ג).
קכלא נקרא טבל אלא כשלא הוציא את מה שצריך להוציא (ש"ז פי"ד).
קכאטריפה.
חקירה בהא ד"כל שאין כמוה חיה" אם הוא בגדר סבה ומסובב או בגדר סימן (שי"א פ"ב).
קכביאוש.
חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה ביאוש במה יבדל מהפקר אם הוא במושג או רק בזמן (ש"ח פ"ג).
קכגחקירה אם היד זוכה ביאוש הוא בגדר סבה או בגדר דבר המעכב (ש"ח פ"ה).
קכדכשם שבכל הפקר איכא יאוש, כך בכל יאוש איכא הפקר (שם).
קכהההבדל בין יאוש להפקר לאו בלשון תליא מלתא אך הבדל המושגים יש כאן (שם).
קכוכולל.
הגדר כולל הוא לא מצד סבה ומסובב, אך נעשה בבת אחת (ש"ב פט"ז).
קכזכח בית דין.
אף שאין כח ב"ד יפה לבטל מעשה איסור דאורייתא, אבל איסור המתהוה ע"י מחשבה שפיר אפשר להם לבטל (שי"ג פ"א).
קכחאף דכח ב"ד יפה לענין מחשבה הוא רק בשלילה, אבל לא בחיוב (שם).
קכטכלל ופרט.
ההבדל בין כלל המצורף מפרטים ובין כלל שהפרטים מסתעפים ממנו (ש"ג פי"ח).
קלוזהו ההבדל בין נדרים לנזירות, ולכן אמרינן בנזירות מקצת היום ככולו משא"כ בנדרים (שם).
קלאבנדרים ושבועות כל רגע ורגע הוא איסור חדש, אבל בנזירות הזמן הוא דבר הנמשך ולא דבר הנפרד (ש"ד פ"ד).
קלבבאיסור חמץ הזמן הוא דבר הנמשך (ש"ד פ"ו).
קלגכשאנו למדים דבר מדבר, הנה לא על הפרטים אנו דנים, אך על הכלל היוצא מזה (ש"ט פ"ג).
קלדכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו.
הכלל הזה לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל, אבל באיסור הבא מאליו שא"א לעשות היתר גמור לא שייך זאת (ש"ד פ"ה).
קלהאי אפשר להשתמש בהכלל הזה רק במקום דהאינו בזה אחר זה הוא רק לסימן, אבל במקום דהוא מצד סבה, שם אי אפשר להשתמש בכלל זה (שם).
קלוכל העומד.
מה דנטמא הבשר לפני זריקה לא יזרוק את הדם הוא משום הגדר ד"כל העומד" (ש"ט פ"ג).
קלזחקירה בהגדר ד"כל העומד" אם הוא במציאות או רק בדינא (שי"א פ"א).
קלחספק ב"כל העומד" איננו ספק כלל (שי"א פ"ב).
קלטהגדר ד"כל העומד" הוא מה שקוראים בעלי ההגיון בכח ולא בפועל, ולכן לא שייך הגדר הנ"ל במקום דדרוש לנו הבפועל (שי"א פ"ג).
קמכלאים.
כלאים הוא בגדר מעשה ורצון, ולכן אמרינן בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא דמי לפיגול, דשם הוא בגדר מחשבה במעשה (שי"ד פי"א).
קמאכהונה.
שקלא וטריא אם אפשר שלכתחילה נבעי כהונה, אך בדיעבד יוכשר בזר (ש"י פ"א).
קמבחקירה אם המיתה בכל אלה דאין כהונתם עליהם אם הוא דבר המסתעף או יסוד חדש (ש"י פ"ג).
קמגאי אפשר שיהיו הכהנים כשרים לעבודה ולא יהיו מצווים ע"ז, דאז חסרה השליחות דרחמנא (ש"י פ"ד).
קמדהא דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים לא בעינן אכילה ממש, אך חזי לאכלה בכח לבד (שי"א פ"ה).
קמהכלי שרת.
חקירה בהא דכלי שרת מקדשין את הפסול, אם הוא משום דהם מסלקים את הפסול לגמרי, או משום דדינא הוא דיוקרבו בפסולן (ש"י פט"ז).
קמוכולה בפנים.
מצד עד שתהיו כולה בפנים אי אפשר לבוא כשאין לה רגלים כלל, דהא מה שיש לה הוי שפיר בפנים (ש"י פי"ז).
קמזכיור.
חקירה בהא דכיור שאין בו כדי לקדש ארבע כהנים דאין מקדשין, אם החסרון הוא בהמים, או בהאדם המתקדש (ש"י פ"ו).
קמחלא תסור.
חקירה בהגדר ד"לא תסור" אם הוא רק ענין כיבוד כללי או דהא כאילו הן כתובין בהתורה גופא (ש"א פ"ד).
קמטלהצד הראשון נחשבים כל איסורי דרבנן לראויים בכח אך לאינם ראויים בפועל (ש"א פ"ה).
קנלאו שאין בו מעשה.
דעת הרבה ראשונים, דאף דעצם הלאו אין בו מעשה אכן אם בא לידי עבירתו ע"י מעשה לוקח (ש"ג פל"א).
קנאההבדל אם המעשה הוא בתור סבה להעברת הלאו, ובין אם המעשה הוא רק בתור תנאי, דבהראשון לוקה ובהשני אינו לוקה (ש"ג פל"א).
קנבשיטת הרמב"ם דבמקום שיצויר הלאו ע"י מעשה לוקין עליו אף כשעבר עליו בלי מעשה (ש"ז פ"ו).
קנגלאו שיש בו מעשה נקרא רק אז כשסבת העבירה הוא במעשה (ש"ז פ"ט).
קנדלאו הניתק לעשה.
חקירה לדעת הרמב"ם דבמקום דהלאו כולל יותר מן העשה אין זה בכלל לאו הנתק לעשה, איך נורה במקום דעל הפרטים שאינם נתקים אין מלקות מצד אחר (ש"ז פ"ו).
קנהחקירה במקום שיהי' הא בהא תליא (שם).
קנולא תוכל לאכול בשעריך.
הלאו הזה כולל כל הדברים שלא נעשו בהם כמצותם, וא"כ בפיגול קודם שקרבו כל מתיריו לא שייך כלל הלאו הזה (ש"ט פ"א).
קנזולפ"ז בבשר קדשים שנטמאו לפני זריקה אין כאן מלקות כלל דאורייתא (שם).
קנחמחשבה בקדשים.
אי אפשר לבוא במחשבה בקדשים מצד ל"ת כל תועבה, דאין התיעוב שבהמחשבה יכול לפעול יותר מהמחשבה כשהיא לעצמה (שי"ב פ"ה).
קנטחקירה בהא דא"ר יהודה מחשבה כמעשה אם הוא בעצמותה או רק בהשפעתה (שי"ב פ"י).
קסולפ"ז מחשבה כמעשה ועדיפא ממעשה, וממילא אע"פ דכשהניח אימוריו למחר לא נפסל הקרבן לגמרי, ע"י מחשבתו שפיר נפסל (שם).
קסאחקירה בהא דאין מחשבה מועלת אלא מי שראוי לעבודה, אם משום דמי שאינו ראוי, מחשבתו כמאן דליתא או דמחשבתו לא תביא לידי אותן התוצאות (שי"ב פי"ב).
קסבהא דמחשבות מוציאות זו מידי זו בקדשים, הנה לשיטת הרמב"ם איננה זאת סבה להסתלקות הפיגול, אך סבה שיוכנס גם זאת תחת הגדר דלא קרבו כל מתיריו (שי"ד פ"ט).
קסגחקירה בהא דמחשבות מוציאות זו מידי זו, אם משום דעצמותן של המחשבות שונות או משום דהפסולים שונים (שי"ד פ"י).
קסדמחשבים מעבודה לעבודה.
חקירה בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה, אם דהחידוש הוא בהמחשבה או דהחידוש הוא בהעבודה (שי"ד פי"ב).
קסהמחשבת אוכלים ומחשבת ערלים לשיטת הרמב"ם שני ענינים נפרדים הם (שי"ד פי"ז).
קסומצוה הבאה בעבירה.
מצהב"ע לא שייך רק באיסור גופו גרם לו ולא באיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פי"ב).
קסזיש הבדל בין מצות שהן בחפצא אם כי חיובן הן על האדם ובין מצות שכל מצותן הוא בגברא, דבהאחרונות שייך הגדר דמצוה הבאה בעבירה אף באיסורים שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ו).
קסחאיסור דרבנן לא הוי בכלל מצוה הבאה בעבירה כיון דהוא רק בכלל איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ז).
קסטהגדר שמצוה הבאה בעבירה איננו מונע רק את קיום המצוה של האדם העושה ולא את חלות המעשה גופא (שם).
קעהגדר הנ"ל שייך גם במקום דקיום המצוה מתהוה מפעולה לבד, ולא כהגדר דאי עביד לא מהני דשייך רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).
קעאלשיטת התוס' אף במצוה הבאה בעבירה מצוה כל דהו מיהא יש בזה (ש"א פכ"א).
קעבמושבע ועומד מהר סיני.
ההבדל בין הגדר דמושב ועומד מהר סיני לבין אין איסור חל על איסור, דהראשון נאמר רק לענין עונש והשני נאמר לענין עצם החלות (ש"ב פי"ב).
קעגמעילה.
חקירה אם המעילה הוא מצד המקדיש או מצד ההקדש (ש"ח פ"ז).
קעדגדר המעילה הוא לאו מצד איסור קודש אך מצד דמיוחדין לד' (ש"ט פ"ז).
קעהחילוק הנתיבות המשפט דבקדשי בדק הבית המעילה הוא מצד גזל ובקדשי מזבח הוא מצד כפרה אינו נכון, אלא הכל מצד דמיוחדין לד' (שם).
קעוחקירה בהא דכשהיה לה שעת היתר לכהנים דאין מועלין, אם השעת היתר הוא בכח או דבעינן דוקא בפועל (שי"ד פ"ז).
קעזמזיק.
מזיק בשלילה לא הוה אלא גרמי (שי"ד פ"א).
קעחנדר.
חקירה בגדר דרבנן אם יש בזה עשה ול"ת או ל"ת בלבד (ש"א פ"ח).
קעטאותו ההבדל שיש בין נדר לשבועה באיסורא מחפצא אותו ההבדל יש ג"כ בין איסורים במעשה (ש"ב פ"א).
קפגם במקום ששניהם גם המצוה וגם הגדר הוא בחפצא נמי חייל הנדר (שם).
קפאהא דמתפיס בנדר נדר והא דהתפסת נדר הוי התפסה שני גדרים הם (ש"ב פ"ג).
קפבחקירה בנדר שיש בזה איסור חפצא ובל יחל אם הוא שני דברים נפרדים או דהוא דבר אחד (ש"ב פ"ג וי"ג).
קפגחקירה בהגדר דדבר הנדור אם מביטים אנו בזה על הסבה או על המסובב (ש"ב פ"ח).
קפדההבדל בין סבה ישרה ובין סבה בלתי ישרה (שם).
קפההא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בגדר סבה ומסובב, והסבה צריכה כמובן להיות קודם המסובב (ש"ב פט"ז).
קפוההבדל בין התפסה ובין תלה נדרו בנדרה (ש"ג פל"ט).
קפזההבדל בין נדר לשבועה, שאם שניהם הם בסוגי איסורי עצמו יבדלו בזה, דבנדר החלות נעשית מעצמו אבל החזקת האיסור נעשית מאליו לא כן בשבועות (ש"ד פ"ב).
קפחחקירה בהא דקי"ל דבהותר גוף הנדר דנתבטלה גם ההתפסה אם דזהו נעשה באופן ישר או לאו (ש"ד פ"ט).
קפטאם המדיר יאסור את הדבר על עצמו בקונם נעשה מזה היתר להמודר (ש"ה פ"ד).
קצגם מה דהוה בגדר ברשותו של המדיר ולא בגדר שלו אסור להמודר (ש"ה פי"ד).
קצאספק באומר קונם ככר זה לכו"ע אם יש עצה להתיר בהנאה ע"י הפקר (ש"ה פט"ו).
קצבנזירות.
חקירה במהות הנזירות אם הוא איסור חפצא, או איסור גברא, או דהוא שם תואר מיוחד (ש"ג פ"א ובעוד הרבה פרקים מש"ז).
קצגהמחלוקת בזבחים אם קרבנות דנזירות המה בכלל ישרות או בכלל חובות תלויה בהחקירה במהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"א).
קצדמחלוקת הראשונים באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר אם חלה עליו הנזירות תיכף או רק חיוב שיקבל עליו נזירות (שם).
קצהאם תועיל שאלה לאחד מפרטי דיני הנזירות הדבר תלוי בהחקירה ע"ד מהות הנזירות (ש"ג פ"ד).
קצואם מגלה בפירוש בעת קבלת הנזירות שאינו חפץ באיזה מהפרטים, אם יש באלו הפרטים העבירה דבל יחל, הדבר תלוי בחקירה ע"פ מהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"ז).
קצזבאמת יש בנזירות שני הדברים יחד (ש"ג פ"ו).
קצחבכל האופנים הקבלה בנזירות הוא לא באופן ישר, אך באופן בלתי ישר (ש"ג פ"ז).
קצטבנדרים ושבועות סבת האיסור הוא רשותו, לא כן בנזירות דהוא דין דממילא (ש"ג פי"ג).
רבעבד כיון דלא שייך בו קבלה אינו בבל יחל על נזירות (שם).
ראחקירה במהות הכפיה בעבד, אם הוא בגדר ביטול או בגדר עכוב (שם).
רבחקירה בטומאה דסותרת בנזירות אם דזהו הוי נזירות חדשה, או דהוא רק המשכת הנזירות (ש"ג פי"ט).
רגלצד השני יוסבר מה דאמרינן דבנחית לנזירות ספיקא להחמיר (שם).
רדאם תוכל נזירות לחול על פחות משלשים יום יש מחלוקת רש"י ותוס' בנזיר (ש"ג פכ"ח).
רהחקירה בהגדר דאין נזירות לחצאין אם הוא בכוונתו או בהחלות (ש"ג פכ"ט).
רונזיר שטמא את עצמו אינו עובר גם משום בל תאחר תגלחתו וקרבנותיו (ש"ג פ"ל).
רזבביטול עצם הנזירות אינו מועיל תנאי, אבל בביטול חיוב הקרבנות ע"ז שפיר מועיל תנאי (ש"ג פל"ד).
רחאפשר דאנו מבדילים בין איסור טומאה לשאר איסורי נזיר, דאיסור טומאה בא רק מצד הקבלה (ש"ג פל"ז).
רטבירושלמי משמע דנזירות שמשון הוא מצד הקבלה (שם).
ריחקירה בהגדר סתירה אם הוא מצד בטול המנין או מצד הפסק הנזירות (ש"ג פ"מ).
ריאחקירה בהעשה דגדל פרע אם הוא מצוה תכליתית או מצוה אמצעית (ש"ג פמ"א).
ריבשאני נזיר מצורע מנזיר סתם (ש"ג מ"ב).
ריגספק אם בנזירות עולם תועיל שאלה לזמן (ש"ג פמ"ד).
רידההבדל בין נזיר עולם לנזיר לאלף שנה דאז תועיל שאלה (שם).
רטוההבדל בין נזירות שמשון דאינה מועלת שאלה ובאומר הריני נזיר עולם דמועלת שאלה, משום דנזירות שמשון זהו תואר נזירות ממין אחר (ש"ד פ"י).
רטזחקירה בהגדר ד"קדוש יהיה" אם בשביל קדושתו לכן הוא מחוייב בכל דיני הנזירות, או להיפך דיען שהוא מוזהר בדיני הנזירות לכן הוא קדוש (ש"ד פי"א).
ריזאין הקדושה בנזירות סבה להתחייבות, אך להיפך, וא"א שהמסובב יהא טעם להסבה (ש"ד פט"ו).
ריחמצד קבלה שבלב יהיה עליו רק חיוב קבלה אבל לא חלות נזירות (ש"ד פט"ו).
ריטגם לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות בכ"ז תועיל השאלה לענין זה דלא יעבור על בל יחל (ש"ד פט"ז).
רכבאומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר גם ר"ש מודה דיש שאלה (שם).
רכאנדחה.
חקירה בהגדר דאין נראה ונדחה, אם משום דנמשך מהות האיסור כמקדם, או דהדחוי גופא זהו סבה חדשה לפסול (ש"ט פ"ח).
רכבהכלל דאינו חוזר ונראה הוא רק באיסור קדשים ולא בשאר איסורים (ש"ט פ"ט).
רכגבכ"מ דאמרינן דחוי הוא לא מצד שורש האיסור אך מצד דחוי המתיר (שם).
רכדהדחוי הוא סבה להאינו חוזר ונראה וכל סבה צריכה להיות קודם המסובב (ש"ט פ"י).
רכהבכל המקומות דאנו מוצאים גדר דחוי הוא באופן דאף אם יהיו חוזרים ונראים בכ"ז לא יתוקן העבר על ידי זה, אבל כשהחוזר ונראה מתקן את העבר למפרע שם לא שייך הגדר הנ"ל (ש"ט פכ"ב).
רכועל איסור חולין בעזרה לא שייך הגדר דחוי (שם).
רכזסמיכה.
חקירה דנשים שאינן מחויבות ואינן רשאות לסמוך מהו בזה הסיבה ומהו המסובב (ש"י פ"ז).
רכחגם לר' יוסי דס"ל דנשים סומכות רשות יש לנסח את החקירה בסגנון אחר, אם הסבה הוא בהקרבן, או בנשים (שם).
רכטחקירה בהא דיורש סומך אם הוא מצד בעלים, או מצד פרט היוצאין מן הכלל (ש"ח פ"י).
רלספיקות.
ההבדל בין ספק נדרים להחמיר לספק הקדש דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא (ש"ח פי"ט).
רלאבכל ספק ממונא יש גם ספק איסורא ובכל ספק איסורא יש גם ספק ממונא, אלא דמביטים אנו על עיקר הספק ולא על המסתעף (שם).
רלבגם בהקדש כשיהיה ספק מצד כוונת אמירתו הרי הוא בכלל ספק נדרים להחמיר (שם).
רלגחקירה בהגדר דספיקא דאורייתא לחומרא, אם החומרא הוא בגדר ודאי או בגדר ספק (ש"ט פי"ד).
רלדאם ספק פסול בקדשים עושה דחוי ודאי מתלי תלוי בחקירתנו הכללית הנ"ל (שם).
רלהגם אם נתפוס בהגדר דס"ד לחומרא כהצד הראשון, זה לא יתכן רק למד" דלא בעי אקבע איסורא באשם תלוי (ש"ט פט"ו).
רלוונמצא דגם באיקבע איסורא יש הבדל בין המ"ד דס"ד מן התורה לחומרא ובין המ"ד דרק מדרבנן לחומרא (שם).
רלזהא דפשיטא ליה להכ"מ דמספק אין לנו לפסול את העבודה מספקא לי טובא (ש"י פ"ח).
רלחובאמת רק בשלשה מקומות פסק הרמב"ם דמספק כשירה העבודה, ובכולם העדר הסבה מביא לההכשר (שם).
רלטעוד טעם מה דבספק עבודה כשר, משום דבאלה הפרטים שאנו מסופקים שאין כל צורך בהם, וגם המצוה שבהם אינה ברורה, ממילא זה ודאי שאין בזה השנה עליו הכתוב לעכב (ש"י פ"י).
רמעשה דוחה לא תעשה.
באיסור חפצא לא שייך הגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהאיסור חפצא עושה את הדבר כאילו איננו (ש"א פי"א).
רמאכמו דבעינן בעידנא במציאות כן בעינן בעידנא בדין ובאיסור חפצא לא שייך זאת (שם).
רמבשיטת הריב"א בחולין לא משכחת רק בל"ת ועשה שאיסור דבר אחר גרם לו, דבדבר שאיסור גופו גרם לו יש בזה מצד מצוה הבאה בעבירה (ש"א פי"ג).
רמגבהקדש ומעשר לא שייך דהגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהוי איסור חפצא (ש"א פי"ד).
רמדבמקום שסבת הל"ת זהו גופא סבת העשה אין אנו זקוקים להגדר דחוי, ובמקום שהעשה גופא זו היא סבת הל"ת אין שייך בזה הגדר דחוי (ש"ג פי"ב).
רמהעבודת הקרבנות.
חקירה באלו העבודות בקרבנות שאינם רק לכתחילה, אם מקפידים אנחנו על אופני עשייתן (ש"י פכ"א).
רמועבודת הקרבנות פועלות שלשה דברים א) אכילה ב) הרצאה, ג) לצאת להבעלים ידי חובתם (שי"א פ"ח).
רמזשני הדברים הראשונים באים רק אחרי גמר העבודה, אכן על השלישי יש להסתפק, דאפשר כיון שהביא ליד כהן יצא ידי נדרו (שם).
רמחפחות משוה פרוטה.
חקירה בפחות משוה פרוטה בהקדש דיש בזה איסור הנאה דאורייתא אך מעילה ליכא, אם הוא מצד דסתם הנאה הוי בכל שהוא, אלא דאתי הלכתא ואוקמי אפרוטה לענין מעילה, או דסתם הנאה הוא בפרוטה, אלא דגזירת הכתוב, שאסר אף בפחות משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).
רמטספק במקום דאיכא איסור מחודש מלבד האיסור הקדש אם שייך בזה פדיון (שי"ב פ"ה).
רנפדיון הקדש.
פסולין להקרבה.
רנאחקירה בהפסולין לעבודה, אם הם פסולים בחיוב או רק בשלילה (ש"י פי"ח).
רנבואם כי פסול אינו עושה שיריים עדיין יש לחקור אם הדם שתחת ידו נפסל בחיוב (שם).
רנגפיגול.
חקירה אם הפסול והכרת בפיגול הוא מושג אחד או שני מושגים (שי"ב פ"ח).
רנדלכאורה מדוע אין אנו אומרים בחצי מתיר דהבעלים מתכפרים, אחרי דכל הפסול הוא רק מדרבנן (שי"ב פי"ד).
רנהבאמת יש למילף בחצי מתיר דפסול ק"ו משלא לשמן, אכן מהקל וחומר אי אפשר לדעת רק פסול בשלילה (שם).
רנופיגול הוא פסול חיובי, ולא כשלא לשמן שנראה יותר דהוא רק פסול שלילי (שי"ד פ"א).
רנזבפיגול העבודה היא סבה להפסול, ולא כשלא לשמן דהוא רק מסובב, וע"כ בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, כמו דאנו מוסיפין בשלא לשמן (שי"ד פ"ה).
רנחספיקא אם בפיגול נשאר מלבד הפסול החיובי עוד חסרון בעבודה (שי"ד פ"ז).
רנטפיגול הוא דבר האסור ולא כשלא לשמן דהוא דבר הנדור (שם).
רספגול הוא מחשבה במעשה, ולכן לא שייך בזה לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולא דמי לכלאים דשם הוא בגדר מעשה ורצון (שי"ד פי"א).
רסאצבור.
חקירה בגדר דבר צבורי אם הוא מפרט לכלל או הוא מכלל לפרט (ש"ה פ"י וש"ח פי"ד).
רסבהקנינים הצבוריים יתחלקו לשני גדרים, אלה שעומדים להשתמש לכל הצבור, ואלה שעומדים להשתמש לכל יחיד בפרט (ש"ה פ"י).
רסגהחשש שמא לא מסרו לצבור יפה יפה נאמר רק במקום דהיחיד נותן את מה שעל הצבור לתת, אבל כשהיחיד נותן רק בתור יחיד, אף שפטור מזה מן הדין, שם אין החשש הנ"ל (ש"ח פט"ו).
רסדקנינים.
חקירה במה שקנה עבד קנה רבו. אם הוא קונה ישר מהנותן או מהעבד (ש"ה פ"ז).
רסהואותה החקירה היא גם במה שקנתה אשה קנה בעלה (שם).
רסוחזרה וקנין המה שני מושגים, יש שהוה קנין ובכ"ז יכולים הצדדים לחזור, ויש דלא הוה קנין ובכ"ז אינם יכולים לחזור (ש"ה פי"ב וש"ח פי"ט).
רסזבמקום דיש יכולת להמוכר או להנותן לחזור הנה נחשוב להם הדבר בגדר ברשותו ואינו שלו, ולהלוקח והמקבל מתנה להיפך בגדר שלו ואינו ברשותו (ש"ה פי"ד).
רסחהמושג קניני כלול משלשה דברים: הבעלות, הרשות, השיווי (ש"ח פ"א).
רסטיש דברים שהמה בסוג שלו ואינם ברשותו ויש להיפך דברשותו ואינם שלו (שם).
רעההבדל בין דבר שיש בו מושג קניני ובין דבר שיש בו רק זכיה משולחן גבוה (ש"ח פי"א).
רעאקרבנות.
חקירה אם שייך המושג ירושה בקרבנות (ש"ח פ"י).
רעבההבדל בין ה"מקופיא" של יורש ובין ה"מקופיא" של עשה שבחטאת (שם).
רעגחקירה בגדר המצוה של הקרבת המתירים, אם המצוה הוא בכל הקרבן או רק בחלק האכילת מזבח לבד (ש"ט פ"ז).
רעדשחיטת הקרבנות הוא על הבעלים ושאר העבודות הן על הכהנים (ש"ט פי"ט).
רעהבכל הקרבנות גם בלי שליחות כשרים, אלא דאינם מרצים (שם).
רעובקרבנות הבאים על חטא יש להסתפק אם הדבר ניתן להתחלק, דאע"ג דלא נתכפר בכ"ז יצא ידי חובתו (שי"א פ"ח).
רעזהדבר מתלי תלי בזה, אם החטא הוא סבת החיוב, או דחסרון כפרה הוא הסבה (שם).
רעחההבדל בין הלשון "אינו מרצה" ובין הלשון "אינו מכפר" בקרבנות (שי"א פ"ט).
רעטחקירה אם תוכל להיות בקרבנות שיתכפרו ולא יעלו בכ"ז לשם חובה (שי"א פ"י).
רפראי' דאי אפשר להפריד בזה בין הדבקים (שם).
רפאבכל הקרבנות האכילה היא רק מצוה פרטית בהכפרה, לא כן בפסח, דהאכילה מסתעפת מעצם הכפרה (שי"ג פ"ה).
רפבמיני הקרבנות המה ארבעה, אבל יתחלקו לשני סוגים לנידר ונידב ושאינו נידר ונידב, וע"י השלא לשמן יתהפך האשם מהסוג השני להסוג הא' (שי"ג פ"כ).
רפגהפסול מטעם חסרון שליחות בקרבנות איננו רק שלילי (שי"ד פ"ג).
רפדשבועה.
חקירה מהו איסור גברא בשבועה אם זהו האיסור דבל יחל או דיש עליו שני איסורים (ש"ב פ"ב).
רפההבדל בין המהות ובין הסבה, או בהסבר יותר רחב ההבדל בין תוצאות הדבר ובין עצמותו של הדבר לענין שבועה לביטול או לקיום מצוה (ש"ב פ"ו).
רפושבועה אם כי היא איסור גברא אבל במפרש הוי האיסור גברא בחפצא לא כן בסתם (ש"ב פי"ד).
רפזהגדר מיגו בשבועה על שבועה הוא לאו מטעם כולל, אך מטעם דאנו עושים את כל הטצדקאות שבעולם שיתקיים הדבר ולא שיתבטל, וזה יתכן רק בדברים המסתעפים ע"י האדם, אבל לא במידי דממילא (ש"ב פי"ז).
רפחשחיטה.
המחלוקת אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא לאו בשמא תליא מלתא אך במושג, ועיקר המחלוקת הוא בהעדר התכלית מצד איזה סבה צדדית, אם מטילים אנו זאת בקולר השחיטה (ש"י פכ"ה).
רפטבעגלה ערופה אי נימא דעריפתה זו היא שחיטתה לא שייך כלל המחלוקת הנ"ל (שם).
רצשחיטה בקרבנות.
מחלוקת רש"י ותוס' בטעמו של דבר דשחיטה לאו עבודה, דלשיטת רש"י אם נמצא באיזה מקום דשחיטה בעי כהונה תו לא שייך האי תירוצא דשחיטה לאו עבודה, משא"כ לשיטת התוס' (ש"י פט"ו).
רצאהסתירה בש"ס אי בעינן שליחות בשחיטת קדשים, אמנם הכפרה בודאי דרושה לשליחות דהיא בעד הבעלים, ובהכשר הבשר יש הבדל בין הקרבנות שכשרים שלא לשמן ובין אלה דפסולים שלא לשמן (שי"ג פ"ו).
רצבבאמת רק בפסח לבד שייך הגדר שליחות (שי"ג פ"ז).
רצגשחוטי חוץ.
מצד כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אי אפשר לנו למעט רק במקום שמקודם השחיטה לא היה ראוי ולא במקום שנעשה אינו ראוי ע"י השחיטה גופא (ש"י פכ"ב).
רצדעצם האיסור דשחוטי חוץ אינו ברור כלל (ש"י פכ"ג).
רצהשליחות.
להרמב"ם גדר שליחות הוא דנעשה השליח במקומו של המשלח ולהטור הוא רק כמכונה (ש"ו פ"ב).
רצואכן באמת גם להרמב"ם יש בשליחות שני הדברים (שם).
רצזההבדל בין שליחות לתפילין ובין שליחות לקבלה בגט (שם).
רצחאם נימא דמועלת שליחות בהקדש, הנה המקדש הוא לא המשלח אך השליח (שם).
רצטאם כי בנזירות לא שייך הגדר שליחות בכ"ז בנדר ושבועה שפיר שייך גדר שליחות (ש"ו פ"ג).
שספק בנדר ע"י שליח אם ישנו בשאלה או לא, אכן עכ"פ שניהם ביחד, המשלח עם השליח, מצי לישאל (ש"ו פ"ד).
שאכשיש גם פעולה וגם מילי, אך צורך השליחות הוא לא בפעולה אך במילי, אם זהו בכלל מילי לא מימסרי לשליח במחלוקת שנויה (ש"ו פ"ו).
שבאף דעצם השליחות הוי במילי, אך כיון שדרושה לזה גם פעולה אין בזה הגדר דמילי לא מימסרי לשליח (ש"ו פ"ז).
שגכשעושה לשליח לתרום רק במחשבה, אף דהוה תרומה לא יקיים בכ"ז את המצוה (שם).
שדחקירה בעשה שליח לתבע את חובו מי נחשב להתובע המשלח או השליח (ש"ו פ"ט).
שהבעבד אי אפשר לבוא מצד הגדר השני בשליחות דהא מה שקנה עבד קנה רבו (שם).
שובכל האופנים הקדש ע"י עבד מהני (ש"ו פ"י).
שזאם המשלח אומר בפירוש מה שיתרום הקטן יהי' תרומה שפיר דמי (ש"ו פ"א).
שחגדר שליחות לא יתכן רק היכא דהפעולה הוא בעד המשלח או מכח המשלח, והיכא דאין אחד משני האופנים הללו לא שייך שליחות (שי"ג פ"ו).
שטהמצות דבעינן בהן הגדר שליחות כו"ע מודי דמברכינן בל' (שי"ג פ"ז).
שישלא לשמן.
שלא לשמן גרע מנשפך הדם וגם מפסול מגופו כמו פיגול (שי"א פ"ו).
שיאחקירה בלשמן ושלא לשמן, מהו הסבה הגורמת ומהו הדבר המסתעף (שי"ג פ"ג).
שיבשני מיני סתמא יש, סתמא דחשוב כלשמן ממש וסתמא דחסר השלא לשמן (שי"ג פ"ד).
שיגבכל השלשה דברים "לשם זבח, לשם זובח, לשם חטא" יש שלשה גדרים (שם).
שידבפסח הלשמן הוא המכשיר, לא כן בחטאת דשלא לשמן הוא הפוסל (שם).
שטואם אין ברירה לא הוברר הלשמן, אך ג"כ לא הוברר השלא לשמן (שי"ג פ"ח).
שטזההבדל מגט למצה, דבגט הלשמה הוא המכשיר, לא כן במצה דשלא לשמה הוא הפוסל (שם).
שיזחקירה בשינוי קודש, אם גם שינוי בסבת הקרבן נמי הוה בכלל זה (שי"ג פי"ד).
שיחוזאת היא המחלוקת בחטאת חלב שנשחט לשם חטאת דם (שם).
שיטכשם שיש הבדל הסבות בהנ"ל, כן יש הבדל הסבות בין חטאת חלב של ראובן וחטאת חלב של שמעון (שם).
שכולפ"ז בכל שינוי בעלים איכא גם שינוי קודש, והא דבעינן מקרא מיוחד לשינוי בעלים הוא משום דחשב בהכפרה, והא דאמרינן דשינוי בעלים הוא בהכפרה זהו בתור אע"פ (שם).
שכאחקירה אם בקרבן אחד יהיו דיני שני קרבנות ואחד מהם אינה פוסלת בו מחשבת שלא לשמן, ויעשה השינוי בדין הקרבן הנ"ל מהו הדין (שי"ג פט"ז).
שכבוהציור הזה יש לנו בחטאת דיש בו גם דין עולה דמכפרת על חייבי עשה, דשלא לשמן אינו פוסל בו (שם).
שכגחקירה בשינוי קודש דפסול, אם הוא בעד העבר או בעד ההוה (שי"ג פי"ז).
שכדספיקא אם ר"ש פליג גם בשינוי בעלים דאינו פוסל בהולכה (שי"ג פי"ט).
שכהחקירה בהא דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים, אם ההכשר הוא בשלילה או בחיוב (שי"ג פ"ב).
שכוחקירה באשם שלא לשמן דכשר והוי נדבה אם ההכשר הוא סבה להנדבה או להיפך (שם).
שכזחקירה בפסול דשלא לשמן אם הוא פסול בשלילה או בחיוב (שי"ד פ"א).
שכחבשלא לשמן העבודה אינה סבה להפסול אך מסובב, משא"כ בפיגול, וע"כ אם כי בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, אבל בשלא לשמן אפשר שפיר להוסיף, דהא המסובב הרי הוא כבר מלתא דמסתבר (שי"ד פ"ה).
שכטשלא לשמן הוא דבר הנדור ולא כפיגול דהוא דבר האסור (שי"ד פ"ז).
שלשבעה נקיים.
חקירה בשבעה נקיים בזב וזבה אם הוא דבר המטהר או דבר המטמא (ש"ג פ"כ).
שלאשותפות.
חקירה בגדר שותפות אם הוא חצי לזה וחצי לזה או כולו לזה וכולו לזה (ש"ח פי"ד).
שלבגם להצד הראשון מהחקירה הנ"ל יש חילוק בין שותפות סתם לשותפות דירושה, דשם כו"ע מודים דכולו לזה וכולו לזה (שם).
שלגירושה מתהוה תמיד מסבה אחת לא כן בשותפים כדמספר השותפים כן מספר הסבות (ש"ח פי"ח).
שלדלשיטת הרמב"ם יש בכל שותפות דין מקח וממכר (שם).
שלהשיעבוד.
חקירה בהגדר שיעבוד, אם הוא משום דלגבי המלוה לא נעשה כלל קנינו של הלוקח, או דאף דנעשה שלו לגמרי בכ"ז יכול לגבות ממנו (ש"ח פ"ג).
שלולשיטת רש"י בשיעבוד צריך להיות מדאורייתא להיפך, דיגבה מן הלקוחות ולא יגבה מן הירושין (ש"ח פ"ד).
שלזשכיב מרע.
חקירה בהא דשכ"מ יכול לחזור, אם מצד דכ"ז שהוא חי לא נתהוה כלל הקנין, או ע"י החזרה ישוב שוב הדבר לרשותו (ש"ח פי"ט).
שלחשינה עליו הכתוב לעכב.
אם עובר ל"ת בעבודה המעכבת, אז לא בעינן שינה לעיכובא, דמטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אנו באים בזה, ורק הא דבעינן שינה לעכובא הוא רק בדבר דאינו מעכב (שי"ג פי"א).
שלטהתוס' סוברים דכל הגדר דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב הוא רק בפסול קדשים ולא כשאנו מדברים על עצם התהוות ההקדש (שם).
שמתנאי.
חקירה במקום דקיום המעשה יביא לידי ביטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יביא לידי קיום התנאי (ש"ג פכ"א).
שמאבהגדר מתנה על מה שכתוב בתורה השתמשו גם לענין זה דהמעשה בטל במקום שהוא נגד התורה (ש"ג פכ"ה).
שמבמתנה על מה שכתוב בתורה הוא רק כשקיום התנאי הוא נגד התורה ולא כשביטול התנאי הוא נגד התורה (ש"ג פל"ג).
שמגמעשמכב"ת הוא רק כשהתנאי הוא בדין ולא במציאות (ש"ג פל"ה).
שמדתרומה.
הקדושה שבתרומה הוא לא מצד גדר, אך מצד דין תורה (ש"ד פי"ד.
שמההא דתרומה נטלת במחשבה, בכ"ז לא הוי כהפרשה ממש (ש"ז פ"י).
שמותוך כדי דיבור.
חקירה בהגדר תוך כדי דבור אם הוא מצד חזרה, או דעצם החלות לא נעשה רק אחרי כ"ד (ש"ו פ"א).
שמזאת"ל כהצד השני שבחקירתנו הנ"ל עדיין יש לחקור אם הוא בדין או במציאות (שם).
שמחבהקדש יכול לחזור בתוכ"ד מצד אחר, מצד שאלה (שם).
שמטתמורה.
חקירה מהו עיקר האיסור בתמורה, אם הוא ברצונו או במעשהו (ש"ז פ"ט).
שנתקרובות עכו"ם.
פשיטא לי, דבכל תקרובות עכו"ם אין בזה טומאת נבילה (ש"י פכ"ד).