דרכי משה (עמיאל), שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט 29

אעוד בביאור דברי הרמב"ם הנ"ל. - חקירה בהמושג לחצאין בנזירות, אם הוא בכונתו או בהחלות. - לדעת הרמב"ם הוא בהחלות. - ומדרבנן נשמע לר"ש. - וא"כ אף לר"ש באומר, הריני נזיר מן החרצנין, אם יצויר, שמדבריו תוכל להתהוות חלות בכולה שפיר חלה. - והציור הזה יש בנ"ד.

בועוד נ"ל בביאור דברי הרמב"ם הנ"ל, שלא יסתור להאי כללא דאין נזירות לחצאין גם בימי הנזירות.

גדהנה יש לחקור בהאי כללא, דאין נזירות לחצאים: אם המושג "לחצאים" הוא בכונתו, כלומר, יען דכונתו ואמירתו היתה רק לחצאין מהנזירות, לכן לא חלה כלל; או דהמושג הוא בהחלות, כלומר, יען שלא תוכן להתהוות מדבריו רק חלות של נזירות לחצאים, לכן לא חלה היא כלל.

דוכאשר כבר ביארנו בפרק כ"ו דדעת רבנן, דס"ל דאפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוה נזיר, יש בזה מחלוקת הראשונים רמב"ם ותוס': דלדעת הרמב"ם הוא מצד החלות, כלומר, יען שחלה הנזירות על אחד הפרטים, תו מתפשטת בכולה, ולדעת התוס', הוא מצד הקבלה, דכיון שקיבל על עצמו אחד מהפרטים תו אסור בכל הפרטים.

הוכאשר ר"ש הוא בר פלוגתיה דרבנן בזה, א"כ ממילא לדעת הרמב"ם טעמיה דר"ש, הוא מצד החלות; כלומר, יען שלא חלה הנזירות על הכל, לכן לא חלה אף על מקצת.

ווא"כ אף לר"ש, באמר הריני נזיר מן החרצנים, דקבלתו היתה רק באחד מהפרטים, אכן אם יצויר, שמדבריו תוכל להתהוות חלות בכולה שפיר חלה אף לדידיה.

זוהציור הזה הרי יש לנו כשאמר, הריני נזיר יום אחת לפני מיתתי; דאף דקבלתו היתה רק על יום אחד, ולא על שלשים יום כדין הנזירות, אף ס"ס, יתהוה מזה חלות של נזירות לעולם, כמו אם אמר, הריני נזיר כל ימי חיי.

חוא"כ יתכן, דגם הרמב"ם סובר, דהגדר דאין נזירות לחצאים הוא, דבמקום שלא חלה הנזירות בכולה לא חלה אף על מקצת; ולכן סובר דכשהדירו אביו בנזירות, דכשנתגדל באמצע הנזירות, דנתבטלה הנזירות למפרע, מפני שאין נזירות לחצאים, וכאשר לא תוכל הנזירות לחול בכולה, איננה חלה אף על מקצת. לא כן בנ"ד, דהרי אנזירות חלה, ס"ס, על כל ימי חייו, אם כי דכונתו היתה רק על יום אחד, ורק מספק שאינו ידוע לנו איזהו יום הוא, אין לנו נ"מ בזה, והגדר של אין נזירות לחצאים ליתא בזה.

דרכי משה (עמיאל) — שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט 29