מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםדרשוני כרך ב — עזה כמוות אהבה
אעזה כמוות אהבה
תמר ביאלה
באמר רב יהודה, ברם, זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו. אלמלא הוא, נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלוש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה ודרשו (בבלי, חגיגה יג, ע"א)
אמר רבי עקיבא, חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים (משנה, ידיים, ג, א)
גשאלה תנות לשכינה: מה היו דברי יחזקאל שהיו סותרין דברי תורה?
דהשיבתה: שלא קיים בנשים 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח): שהמשיל את ישראל לאשה זונה ובוגדת וציער נשים שבעולם.
הומה הם שלוש מאות גרבי שמן שהעלו לו, לחנניה בן חזקיה, שידרוש את יחזקאל?
זהו שיר השירים, עליו נאמר 'לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגו'' (שיר השירים א, ג).
וישב ודרש חנניה בעלייה את יחזקאל עם שיר השירים, הניח אותם זה בצד זה, משל לעומת משל, זה של קללה וזה של ברכה, וראו ישראל.
זאמר יחזקאל: 'ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ... ואשבע לך ואבוא בברית אתך ... ותהיי לי' (טז, ח).
חבא שיר השירים להודיעך: 'נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך' (ז, יג).
טאמר יחזקאל: 'ואלבישך ... ואנעלך ... ואחבשך ... ואכסך ...' (טז, י).
יבא שיר השירים להודיעך: 'הראיני את מראיך' (ב, יד) 'שובי שובי ונחזה בך' (ז, א).
יאאמר יחזקאל: 'ויצא לך שם בגוים ... אשר שמתי עליך' (טז, יד).
יבבא שיר השירים להודיעך: 'מי יתנך כאח לי' (ח, א) 'דודי לי ואני לו' (ב, טז).
יגאמר יחזקאל: 'ותבטחי ביפיך ותזני על שמך' (טז, טו) 'ותרבי את תזנתך להכעיסני' (טז, כו).
ידבא שיר השירים להודיעך: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך' (א, ח) והוסיף 'קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך' (ב, י).
טואמר יחזקאל: 'והנה נטיתי ידי עליך ... ואתנך בנפש שנאותיך' (טז, כז).
טזבא שיר השירים להודיעך: 'מלך אסור ברהטים' (ז, ו) ואמר 'שימני ... כחותם על זרועך' (ח, ו).
יזאמר יחזקאל: 'ונתתיך דם חמה וקנאה ונתתי אתך בידם והרסו ... ונתצו ... והפשיטו ... ולקחו ... והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם ... ועשו בך שפטים ...' (טז, לח–מא).
יחבא שיר השירים להודיעך: 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני' (ב, ו).
יטאמר יחזקאל: 'כאמה בתה. בת אמך את געלת אישה ובניה' (טז, מד–מה).
כבא שיר השירים להודיעך: 'עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי' (ג, ד) 'תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך' (ח, ה).
כאאמר יחזקאל: 'ולא יהיה לך עוד פתחון פה' (טז, סג).
כבבא שיר השירים להודיעך: 'השמיעני את קולך' (ב, יד) 'חברים מקשיבים לקולך השמיעני' (ח, יג).
כגעל כן אמרה לה שכינה לתנות: 'משכני אחריך נרוצה' (שיר השירים א, ד). אל תקרי 'נָּרוּצָה' אלא 'נִרְצֶה' שאין אהבה במקום שאין בו רצון ואין נאמנות במקום שאין בו אמון; שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים.
כדשאלה תנות לשכינה – על דמותה של תנות, ראו רבקה לוביץ, 'מדרשי בת יפתח', נחמה וינגרטן־מינץ ותמר ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, א, תל אביב 2009, עמ' 100. תַּנּוֹת היא דמות בדיונית, נשמתה של בת יפתח, הנדרשת מן הפסוק 'מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי' (שופטים יא, מ). דמותה משמשת כמתווכת בין בנות ישראל והשכינה: 'ומה עושה? יושבת במרומים, ושומעת סיפוריהן של בנות ישראל אשר בארץ, ואחר יושבת אצל השכינה וּמְתַנָּה באוזניה צרותיהן, מתפללת בעבורן ומלמדת עליהן זכות'. שהמשיל את ישראל – ראו יחזקאל פרק טז. גרבי שמן – כדי שמן, למאור ולאכילה.