מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםדרשוני כרך ב — מדרש הגיורות
אמדרש הגיורות
רבקה לוביץ
בעמדה אחת מן הגיורות בפני שלושה דיינים.
אמרה להם: גיירוני, שלמדתי פרקי ושמרתי דינים ומנהגים ואף בן זוגי עשה כמותי.
אמרו לה: יפה אמרת בתי. היום את גויה, ולמחר את יהודייה כשרה וצנועה. טבלי במקווה זה ואנו נעמוד על גבך.
אמרה להם: איני יכולה לטבול.
אמרו לה: משום מה אינך יכולה לטבול?
אמרה להם: משום צניעות שבדבר.
אמרו לה: הנה חלוקך בידך.
אמרה להם: החלוק, יכול שהוא קצר ואני ארוכה. יכול שהוא שקוף והמים צלולים. יכול שטבעו של הבד לצוף במים. ואני אנה אני באה?
אמרו לה: אין אנו מביטים בך.
אמרה להם: האין אשה משגיחה?
אמרו לה: אין אנו משגיחין באשה.
החציפה פנים ואמרה: אתם לימדתוני הלכות צניעות, ואין זה מן הצניעות לטבול בפני גברים.
אמרו לה: בתי, כך היא טבילתן של הנשים המתגיירות בכל הדורות.
אמרה להם: נשתנו הטבעים.
אמרו לה: פרשי דברייך.
גאמרה להם: נשתנו הטבעים ואין היום מי שיכולה לטבול בפני גברים – אם תרצו, מפני בושה שבדבר, שלִבּן של הנשים המקבלות על עצמן עול מצוות טרוד בענייני צניעות; ואם תרצו – מפני שאין היום מי שיכול לראות בטבילתה של אשה מבלי להרהר בדבר, ונמצאו הדיינים טרודים בשעת הברכה בהרהורי הלב. בין כך ובין כך נמצינו חוטאים.
דאמרו לה: ברוכה את לה' בתי, 'היטבת חסדך האחרון מן הראשון' (רות ג, י). בו ביום מינו שלוחה לבית הדין שתהא עומדת על גבן של נשים בשעת טבילתן לגיור.
הותנות הייתה מהנהנת ואומרת: לא היה להם אלא ללמוד מאברהם אבינו ושרה אמנו שעליהם נאמר: 'אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים'.
ו• מדרש זה פורסם לראשונה בתוך: רז סמירה ונורית יעקבס־ינון (עורכות), מעשה באשה וחלוק: טבילת נשים מתגיירות, תל אביב 2013,עמ' 13 .המדרש מתייחס למקרה המופיע במאמרה של מיכל טיקוצ'ינסקי, 'והאשה מטבלת את האשה: טבילת אשה לגרות בפני בית־דין', אקדמות, כא (אלול תשס"ח), עמ' 65–82
זותנות היתה מהנהנת – לדמותה של תנות ראו רבקה לוביץ, 'מדרשי בת יפתח', בתוך נחמה וינגרטן־מינץ ותמר ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, א, תל אביב 2009, עמ' 100 .ת נות היא דמות בדיונית, נשמתה של בת יפתח, הנדרשת מן הפסוק: 'מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות, לבת יפתח הגלעדי' (שופטים יא, מ). דמותה משמשת כמתווכת בין בנות ישראל והשכינה: 'ומה עושה? יושבת במרומים, ושומעת סיפוריהן של בנות ישראל אשר בארץ, ואחר יושבת אצל השכינה ומתנה באוזניה צרותיהן, מתפללת בעבורן ומלמדת עליהן זכות'. אברהם היה מגייר את האנשים – מדרש בראשית רבה לט, יד.