מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהגיוני עוזיאל — שער יג; רסג המורה 15
אאפשרות הגאולה
הטענה הראשונה שנגד אמונה זאת היא: איך תתואר אפשרות הגאולה, אחרי הפזור הגלותי במרחקי ארץ, ובשעבודם של כל העמים בעם ישראל וארץ ישראל? או מצד אחר: שמא עם ישראל כולו כבר נטמע ונשתקע בחטא, ואין לו תקוה לשוב אל מקוריותו, וראיה לזה שכולם סובלים במדה שוה, וזה מוכיח שלא נשאר בעם הזה צדיקים, שאם לא כן היו נגאלים בזכותם.
בלבטול טענות אלה משיב תשובה ברורה לאמר: היד ה׳ תקצר? מי שברא דבר לא מדבר, ודאי יוכל לחולל הפלא הגדול הזה של קבוץ גליות. וליותר באור מביא דברי נביא הגאולה לאמר: ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן וכל בשליש עפר הארץ״ [ישעיה מ, יב], ואומר: מי שמדת המים אצלו כפרישת כף, מי שעפר הארץ אצלו כדבר מדוד, איך יקשה עליו לקבץ פזורינו מתוכם, ולקבץ נדחינו מאפסיה ולבנות הר קדשנו בה.
גומי שכל הגוים אצלו כנטפי מים הנוטפים מהדלי וכאבק מאזנים, איך לא ישפילם לפנינו, כמו שאמר – ״הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו״.
דומי שנעירתם מן הארץ אצלו כנעירת כנפות השמלה, כמו שנאמר – ״לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה״ (איוב לח, יג), כן ינער מהארץ את יושביה – כובשיה ויושיב בה את עמו בחירו.
הועדיין יש לבעל דין לטעון, כי עזב ה׳ את עמו באורך גלותו ואינו רואה בדלותו ועניו. נגד זה משיב ואומר: לא יתכן שנעלה על לבנו שאיננו יודע מה שאנחנו בו, ולא שאינו נפרע לנו, ולא שאיננו מרחם עלינו, וכמו שהוכיחנו ואמר: ״למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳״ [ישעיה מ, כז], ולא שאינו יכול להושיענו ולשמוע תפלתנו, כמו שאמר: ״הן לא קצרה יד ה׳ מהושיע״ (ישעיה נט, א), ולא שמאסנו ועזבנו, כמו שאמר: ״אל רחום ה׳ אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך״ [דברים ד, לא] (פ״ב).
וואם יאמר לנו אומר: אלו היו בכם צדיקים היתה באה לכם הגאולה, נאמר לו: הנה משה, אהרן ומרים עמדו בשעבוד יותר משמונים שנה עד שנשלם הקץ, וכמוהם מהצדיקים. כי בכל רעה שתבוא בעולם בכלל בכל חלקי הזמן, ברעב או בדבר, יהיו קצת בני אדם ענושים, וקצתם מנוסים, עד שהמבול לא נמלט שלא היה בו עוללים וטף שאינם בני עונשים, אבל היו מנוסים ונשכרים, וכמו שאין ספק שאבותינו במצרים היו בהם צדיקים רבים, ועמדו בנסיון עד שנשלם הקץ (שם).