מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהגיוני עוזיאל — שער ג; האומה ותגמוליה 47
אפעמי משיח
משיח ישראל שאליו אנו מצפים, יופיע בצעדים מדודים זה אחרי זה, שכל אחד ואחד מהם הוא נפלא מצד עצמו ומכין את ישראל לגאולה, וכולם יחד משלימים את הגאולה הסופית בהדרה ושלמותה.
בצעד הראשון לגאולה הוא התנערות משעבוד מלכיות, שעליו נאמר: ״עורי עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש וגו׳, התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון… חשף ה׳ את זרוע קדשו לעיני כל הגוים, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו״ (ישעיה נב, א-י), וכן נאמר: ״והיה ביום ההוא נאם ה׳ צבאות אשבור עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים״ (ירמיה ל, ח).
גחזון זה הוא אשר נגלה לעינינו בדור זה, שבו גבר שעבוד מלכיות עלינו בגולה לעיני כל הגוים והממלכות, שעזרו לרעה, שמחו על אדנו, או שעמדו על דמנו בשתיקה ואדישות, ושעבוד מלכיות זה גבר אף הוא בארץ ישראל בצורה מבהילה, שהיה בה כדי ליאשנו מתקוה, כי ממשלת המאנדאט שהוקמה בארץ ישראל כדי לפתוח את שעריה לבני ישראל ולהכינה לבית לאומי בישראל, ממשלה מאנדטורית זאת הכבידה אכפה עלינו להחניק את ישובנו, ולהמיתו במיתת חניקה־ שהיא מיתת נשמה וגוף קיים. סגרה לפנינו שערי הארץ בחומות אש מכלה, וזממה למסור אותנו לעבדי עולם לתושבי הארץ הלא יהודים, ולכל ממלכות ערב – היא הליגה הערבית, יצירת כפיה של ממשלת המאנדט.
דבמזימה זאת נמצא ישובנו הישראלי שהקימונו בעמל רב ובקרבנות נפש וקרבנות דמים מרובים, בעבודה מתמדת של זיעת כפים ורב תבונה, ישוב רענן זה נמצא בסכנת כליה מתוך שעבוד מלכיות קשה, וישראל היה צועק ואומר: נתננו ה׳ בידי לא אוכל קום [ע״פ איכה א, יד].
האבל מתוך מצב חנוק זה באה רוח ה׳ ממרומיו ויקרא: ״עורי עורי לבשי עזך… התנערי מעפר קומי… התפתחי מוסרי צוארך״.
וולקול ה׳ באה הרוח בראשונה בקרב צירי הממלכות המאוחדות ה״או״ם״, והעירה את ישראל עצמו להתנער ולפרוק את עולה הכבד של שעבוד המלכיות.
זהתעוררות אלקית זאת היא אשר נתנה בפינו הכרזת מדינת ישראל רבונית ועצמאית, והיא אשר נסכה רוח גבורה ועוצמה בלב כל בני החיל של ישראל, לצאת למלחמת הגאולה והחרות, ולצאת ממנה בעטרת תפארה וכתר החרות, ובמחניהם נגלה יעוד פלאי זה: ״חשף ה׳ את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו״ [ישעיה נב, י].
חובמלחמת גאולה זאת התקיים יעוד ה׳ לאמר: ״הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך… ואתה תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל״ (ישעיה מא, יא־טז).
טחרות משעבוד מלכיות אינה אלא התחלה וצעד ראשון לפעמי המשיח שאחריה, וכן אמרו רז״ל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד (ברכות לד, ב, שבת סג, א וסנהדרין פרק חלק). פירוש דבריהם הוא לימות הראשונים של המשיח, שהם רק חרות משעבוד מלכיות, והם הכנה לימות המשיח בשלמותם, וכן אומר הרמב״ם ז״ל: ומפני זה נתאוו כל ישראל לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע, וירבו בחכמה כדי שיזכו לעולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה, החכמה והאמת (הלכות תשובה פ״ט ה״ב, הלכות מלכים פי״ב הלכה ד).