מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

אגרת השבת — הקדמה

אאין מחלוקת בין משכילי חקות השמים כי שתים עגולות גדולות הנה. הן הן המסבות העליונות שמוצק האחת [כל אחת?] מוצק הארץ. והן מתחברות בשתים נקודות, ומשם מתפרדות עד נטות האחת לימין גם לשמאל כפי שתי חמישיות ששית הגלגל.
בוהנה התנועה האחת, שהיא כוללת כל תנועות הגלגלים, היא המזרחית. שהשנים עשר מזלות עולים בעשרים וארבע שעות, וקרוב מזה המספר יעלו גם שבעת המשרתים. והתנועה השנית היא המערבית. גם היא כוללת כל תנועות הגלגלים, כי סדני גלגלי המשרתים נמשלים אל סדני גלגל המזלות. והשמש לבדה שומרת קו המזלות, לא תטה ימין ושמאל. והיא תקיף כל המזלות בשלוש מאות ושישים וחמשה ימים וחמש שעות וחלקי שעה, והיא שנת החמה. והיא השנה באמת, כי הימים ישובו פעם שנית כאשר היו בשנה הראשונה. על כן נקראת ״שנה״.
גובעבור נטות השמש לצפון ולדרום, התחלקה השנה לארבע תקופות, שהן ״קור וחום וקיץ וחרף״ (בראשית ח כב). כי ימי הזרע הם חצי השנה, בהיות השמש במזלות הדרומיים, וימי הקציר בהיותה בצפוניים. והחל מימי הקור. ותחלת זאת התקופה בהיות השמש בסוף נטותה לדרום, אז יחלו הימים להאריך ויחלו הלילות להתקצר, ואלה ימי התקופה קרים ולחים. ובהיות השמש בנקודת המחברת אז ישתוה היום והלילה בכל הארץ. וימי זאת התקופה חמים ולחים. ומתחלתה יחלו הימים להאריך, כי השמש נוטה לפאת צפון, וסוף התקופה בסוף נטותה לצפון. ומשם תחל התקופה האחרת. והשמש יורדת מפאת צפון, אז יחלו הימים להתקצר והלילות להאריך. ואלה הימים, שהם ימי הקיץ, חמים ויבשים. ובהיות השמש בנקודת המחברת השנית, אז ישתוה היום עם הלילה, ויחלו שיתקצרו הימים ויאריכו הלילות. וימי זאת התקופה קרים ויבשים. ובעבור היות תקופות הקיץ והחרף יבשות, אמר הכתוב ״בקיץ ובחרף יהיה״ (זכריה יד ח). כי באלה הזמנים יחסרו הנהרות, חוץ מיאור מצרים, כי הוא יוצא ממעינות הרי הלבנה בפאת דרום.
דוהנה תקופות השנה תלויות בשמש. גם ככה תקופות היום. והנה האמת כי אין כח במשרתים לשנות מעשיה, כי אם להוסיף או לגרוע בחום או בקור. כי מעשה השמש כמעשה כל, בעבור היותה הבריאה הגדולה. גם בעבור היותה קרובה אל הארץ. גם היא מושלת ביום.
הובעבור היות השנה בנויה מחדשים, והחדש תלוי בלבנה שהוא המאור הקטן, על כן חלקתי זאת האגרת לשלשה שערים: הראשון בראשית שנת התורה, השני בראשית חדש התורה, השלישי בראשית יום התורה.