מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםאיסור והיתר לרש"י — פרק מ׳
ואלו ירקות שאדם יוצא בהם בפסח בחזרת בחסא ליטוגא ועולשין קרשפילא ותמכא מרויא והחרבינה סיב הנכרך סביב הדקל ודילא ובמרור אמרפויל והוא פופרץ ומצטרפין (י״ב ב׳) לכזית שהאוכל מכולן כזית מצטרפין לצאת בהן ידי חובתו אעפ״י שאינו מינו דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ויוצאין בקלח שלהם בין לחים בין יבישים אבל בעלין אינו יוצא בהן אלא בלחין ושורה בחרוסת זכר לתפוח ולטיט ולחרסית ושוקע משום קפא ואוכל.