מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםחיי אדם — שבת ומועדים 137
אדין לעשות זכר לחורבן:
משחרב ב"המק תקנו חז"ל שבכל דבר שיש בו שמחה יהיה בה זכר לחורבן ואסמכוהו אקרא דכתיב אם אשכחך ירושלים כו' אם לא אעלה כו' ע"כ אמרו לא יסוד אדם כל ביתו בסיד אלא יניח בו אמה על אמה בלא סיד כנגד הפתח כדי שיראהו תמיד כשיוצא ונכנס ויזכור החורבן ויתאונן עליו אבל מה שמציירין כל החדר ומשחירין אמה א' לא מהני דגם זה הוא ציור ואף שכותבין זכר לחורבן לא מהני
בוכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחין לא יתן כל התבשילין הראוי לסעודה וכן האשה לא תתקשט בכל התכשיטין בפעם א' וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין (וצ"ע שכ"ז אין נוהגין כלל) והכל כדי לזכור ירושלים שנאמר אם לא אעלה כו' על ראש שמחתי:
גוכן גזרו שלא לשמוע שום כלי שיר ואפילו שיר בפה וכל מיני שמחה אסור ואסור למלאות פיו שחוק בעו"הז והמזמרין בשעת מלאכתן אסור ואם ידוע שלא ישמעו מוטב שיהיו כו' אבל לשמחת חתן וכלה הכל שרי:
דבשעה שמכסין ראש הכלות ביום החופה אסור לכסות במעיל שיש בו חוטי כסף וזהב כי י"א דזהו שגזרו על עטרות כלות:
האסור לאדם שימלא שחוק פיו בעו"הז ואפילו בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים (ט"ז):