חיי אדם — שבת ומועדים 10

אהחורש הוא האב וכיון שכונת החורש לרפויי ארעא דאז טוב לזריעה וגם כוונתו להשוות הגומות וליפותו כדי שיהיה המקום שוה ולכן החופר בשדה או שעשה חריץ או שהיה שם תל קטן והשפילו או שהיה שם מקום נמוך והשוה אותו וכן כל המשוה גימות במקום הראוי לזריעה חייב משום חורש וכן כל מה שעושה ליפות הקרקע הוא תולדות חורש וחייב בכל שהוא (רמב"ם פ"א):

באסרו חז"ל לפנות בשדה שנחרשה ועומדת לזריעה בשבת שמא יבא להשוות גומות ובשדה חבירו אסור אפילו בחול מפני שדריסת הרגלים מזיק לשדה ומפסידו (שי"ב ובמגן אברהם ס"ק ט'):

גהמזבל שדהו נ"ל דהוי חורש ונ"ל דחייב והמסקל אבנים ליפות הקרקע נמי נ"ל דחייב וצ"ע:

חיי אדם פ׳, א׳

אברהם דנציג

שבת ומועדים 10

החורש הוא האב וכיון שכונת החורש לרפויי ארעא דאז טוב לזריעה וגם כוונתו להשוות הגומות וליפותו כדי שיהיה המקום שוה ולכן החופר בשדה או שעשה חריץ או שהיה שם תל קטן והשפילו או שהיה שם מקום נמוך והשוה אותו וכן כל המשוה גימות במקום הראוי לזריעה חייב משום חורש וכן כל מה שעושה ליפות הקרקע הוא תולדות חורש וחייב בכל שהוא (רמב"ם פ"א):

אחרונים1 מחברים

אברהם דנציג

שבת ומועדים 10 בירושלמי תניא בהדיא המדייר בהדי חורש וכן המסקל. ובמ"ק דף ג' דאמר מדרבנן פרש"י כל הני מדרבנן י"ל דר"ל בשביעית הם מדרבנן כדמשני התם אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר משמע על כל פנים דהוי תולדה. וכן כתב הנימוקי יוסף בהדיא ריש פ' מי שהפך בברייתא דאין מדיירין שדה. והרמב"ם לא הזכיר דין דמזבל ומסלק לא בפ' ח' ולא בפ' כ"א וצ"ע. והמ"מ בפ"ח מהל' י"ט תמה למה לא הזכיר דין דאין מדיירין בשבת וי"ט. ויותר היה לו לתמוה למה לא חשיב להו כלל וכן הסמ"ג לא כתבו וצ"ע ועיין בה' חה"מ. ונ"ל פשוט דכייל הרמב"ם כל אלו התולדות דחשיב הירושלמי במה שכתב דכל שהוא ליפות הקרקע הוי תולדה דחורש וא"כ חייב בכולן והא דאמרי' במ"ק י"ג שדה שנתקווצה בשביעית כו' נטייבה פרש"י מזבל ומוכח התם דאינו אלא מדרבנן וכן פירש"י ותוס' שם להדיא היינו בשביעית דתולדות לא אסר רחמנא: