חפץ חיים — חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל א 4

אאָמְרוּ חֲזַ"ל: עַל שָׁלש עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָשׁוֹן הָרָע נֶגֶד כֻּלָּן. וְהֵבִיאוּ חֲזַ"ל עַל זֶה רְאָיָה מִן הַכְּתוּבִים, וּפֵרְשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים, דְּהַכַּוָּנָה עַל אֵלּוּ שֶׁהֻרְגְּלוּ בּעוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, וְאֵין מְּקבְּלִים עַל עַצְּמָם לְהִשָּׁמֵר מִּמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה הדָּבָר אֶצְּלָם כְּהֶתֵּר.