חפץ חיים — חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ח 14

אגַּם אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִם הוּא שׁוֹמֵעַ מֵאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אוֹ מֵאָבִיו וְאִמּוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. וְיוֹתֵר מִזֶּה (כז) מָצִינוּ בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק כ"א, שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, שֶׁמְּדַבְּרִים דְּבָרִים יְתֵרִים, כְּגוֹן, לָשׁוֹן הָרָע וְכַדּוֹמֶה, לְבַד שֶׁמֻּזְהָר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ גַּם כֵּן לִמְנֹעַ אותם מזה, (ויזהר שיהיה זה, בדרך כבוד, וכמו שכתבתי בבאר מים חיים). וְאִם הֶחֱרִישׁ לָהֶם, נְעֱנָשׁ הוּא וְהֵם עֲבוּר זֶה בְּעֹנְשׁ גָּדוֹל. וְאָמְרִינַן בְּמַסֶכֶת שַׁבָּת {דף נ"ד:}, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, נִתְפָּס לֶעָתִיד לָבוֹא עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, עַל כֵּן יִהְיֶה אָדָם רָגִיל תָּמִיד בְּבֵיתוֹ לְהוֹכִיחַ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, וְרַק בְּלָשׁוֹן רַכָּה, וּלְהַצִּיעַ לִפְנִיהֶם אֶת גֹּדֶל הָעֹנְשׁ שֶׁיִּהְיֶה עֲבוּר זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא וְגֹדֶל הַשָּׂכָר, לְמִי שֶׁנִּזְהָר מִזֶּה. וּבְיוֹתֵר יִזָּהֵר בְּעַצְמוֹ לְעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מִפִּיו שׁוּם דִּבְרֵי גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ, כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ יַעֲבֹר עַל זֶה, לְבַד הָאִסוּר בְּעַצְמּוֹ, הוּא גַּם כֵּן קִלְקוּל גָּדוֹל לְעִנְיָן זֶה, כִּי שׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה לִמְנֹעַ אוֹתָם מִזֶּה. וְעַל פִּי הָרֹב תְּלוּיָה הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הַבַּיִת בְּעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ אַחַר הַנְהָגַת בַּעַל הַבַּיִת בְּעַצְּמוֹ, עַל כֵּן צָּרִיךְ בְּעַצְּמוֹ לִזָּהֵר בָּזֶה עַד מְאֹד, וְיִהְיֶה טוֹב לוֹ בַּזֶּה וּבַבָּא.