חפץ חיים — חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל י 7

אוְעַתָּה נְבָאֵר הַפְּרָט הַג', שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּסָעִיף ב', וְהוּא מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ שָׁם, דְּצָּרִיךְ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ מִתְּחִלָּה, הַיְנוּ דַּוְקָא בִּסְתָמָא, אֲבָל (כג) אִם הוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר בּוֹ, שֶׁלֹּא יִוָּסֵר בִּדְבָרָיו וְלֹא יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ אֵין צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ, רַק שֶׁיִּזָּהֵר לְסַפֵּר דָּבָר זֶה בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, וְהַטַּעַם, שֶׁאִם יְסַפֵּר דָּבָר זֶה בִּפְנִי אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, יִתְרָאֶה, שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן, שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, וְרוֹצֶה לְהַחֲנִיפוֹ וְלִגְנֹב דַּעְתּוֹ, וּבַסֵתֶר הוּא מְגַנֵּהוּ, וְנִרְאֶה כְּנֶהֱנְה בְּסִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁיָּבוֹאוּ לְחָשְׁדוֹ וְיֹאמְרוּ, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַדָּבָר אֱמֶת, וּמִלִּבּוֹ הוּא בּוֹדְאָם, דְּאִם לֹא, מַדּוּעַ לֹא גִּלָּה אֶת עֲוֹנוֹ בְּפָנָיו רִאשׁוֹנָה, וְאִם כֵּן לֹא יָבוֹא מִסִפּוּרוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, הַמְבֹאֶרֶת לְעֵיל בְּסָעִיף ד'. עַל כֵּן צָרִיךְ לְסַפֵּר הַדָּבָר בְּפִרְסוּם, דְּהַיְנוּ בִּפְנִי שְׁלֹשָה, דְּזֶה הֱוֵי, כְּאִלּוּ אָמַר הַדְּבָרִים בְּפָנָיו, וְתוּ לֹא אָתֵי לְמִיחְשְׁדֵה {ויותר לא יבואו לחשוד בו}, שֶׁאֵינוֹ מָצּוּי הוּא, שֶׁאָדָם כָּשֵׁר יְסַפֵּר דְּבַר שֶׁקֶּר בְּעִקָּרוֹ בָּרַבִּים. (כד) וְאַף שֶׁגּם עַתָּה אֲסוּרִים הַשּׁוֹמְעִים לְקַּבֵּל דָּבָר זֶה בְּהַחְלָטָה, שֶׁיִּתְגַּנֶּה עַל יְדֵי זֶה הַנִּדּוֹן בְּלִבָּם, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בִּכְלָל ו' סָעִיף א', הַיְנוּ טַעְמָא, שֶׁאַף שֶׁאֵין הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁקֶר מֵעִקָּרוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אוּלַי חָסֵר עוֹד פְּרָט אֶחָד לְזֶה הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ יִשְׁתַּנְּה זֶה הָעִנְיָן מִסוֹפוֹ לִתְחִלָּתוֹ, עַל כֵּן אָסוּר לָהֶם לְעֵת עַתָּה לְהַחְלִיטוֹ לִגְנַאי עֲבוּר זֶה הַסִפּוּר, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים יִכָּנִס הַדָּבָר בְּאָזְנֵיהֶם לְעִנְיָן זֶה, שֶׁיִּרְאוּ לַחֲקֹר אַחַר הַדָּבָר אִם אֱמֶת הוּא וּלְהוֹכִיחַ אֶת הָאִישׁ הַהוּא, שֶׁמְּסַפְּרִים עָלָיו הַדְּבָרִים הָרָעִים, וְאוּלַי יִשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם, וְעוֹד שְׁאָר תּוֹעֲלִיּוֹת, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בְּסָעִיף ד', עַיֵּן שָׁם.