חפץ חיים — חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ב 3

איֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאִם אֶחָד (ד) סִפֵּר (ה) גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנִי שְׁלשָׁה, תּוּ {יותר} אֵין בּוֹ מִשּׁוּם רְכִילוּת, אִם יַחְזְרוּ וְיֹּאמְרוּ לוֹ: פְּלוֹנִי דִּבֵּר עָלֶיךָ כָּךְ וְכָךְ. וְהַטַּעַם הוּא, מִשּׁוּם דְּהוּא דָּבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת לְבַסוֹף, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵהּ, וְזֶה מְגַלֶּה לָזֶה וְזֶה לָזֶה עַד שֶׁיּוֹדֵעַ, וְלֹא אָסְרָה הַתּוֹרָה בָּזֶה מִשּׁוּם רְכִילוּת, רַק צָּרִיךְ לָזֶה הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע כְּלָל ב' מִסָעִיף ד' וָאֵילָךְ. אֲבָל אֵין לִסְמֹךְ עַל דֵּעָה זוֹ לְמַעֲשֶׂה, כִּי הַמַּהַרְשָׁל בְּבֵאוּרוֹ על הַסְמָג כָּתַב, שֶׁרַבִּים מֵהָרִאשׁוֹנִים (הַלֹא הֵמָּה הָרַמבַּם והַסּמָג והַתּוספוֹת) חוֹלְקִים עַל דֵּעָה זוֹ וְאוֹסְרִים בְּכָל גַּוְנֵי, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר לְאַחֵר (ו) אִם מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן לָזֶה בְּעַצְּמוֹ.