חפץ חיים — חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ח 4

אעוֹד יֵשׁ דְּבָרִים, שֶׁהֵן אֲסוּרִין מִטַּעַם אֲבַק רְכִילוּת, כְּגוֹן, אִם מַה שֶּׁמְסַפֵּר לוֹ, מַה שֶּׁאָמַר פְּלוֹנִי עָלָיו, (ה) אֵינוֹ דְּבַר גְּנַאי, רַק דָּבָר, (ו) שֶׁדֶּרֶךְ בְּנִי אָדָם לְהַקְפִּיד קְצָת, כְּשֶאוֹמְרִים לוֹ בְּפָנָיו.

חפץ חיים קפ״ד, א׳

רבי ישראל מאיר הכהן

חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ח 4

עוֹד יֵשׁ דְּבָרִים, שֶׁהֵן אֲסוּרִין מִטַּעַם אֲבַק רְכִילוּת, כְּגוֹן, אִם מַה שֶּׁמְסַפֵּר לוֹ, מַה שֶּׁאָמַר פְּלוֹנִי עָלָיו, (ה) אֵינוֹ דְּבַר גְּנַאי, רַק דָּבָר, (ו) שֶׁדֶּרֶךְ בְּנִי אָדָם לְהַקְפִּיד קְצָת, כְּשֶאוֹמְרִים לוֹ בְּפָנָיו.

אחרונים1 מחברים

באר מים חיים2 פירושים

חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ח 4 (ה) אינו דבר גנאי. וכל שכן אם הוא דבר גנאי, אפילו לית ביה איסור כל כך רק הוא דבר שאינו הגון, כגון שיספר לו איך שאמר פלוני עליו איה נמצא אש כי אם בביתו שמבשלין תמיד בשר ודגים וכיו״ב, בודאי הוא בכלל אבק רכילות. וכל שכן לפי מה שכתבנו בחלק א' בכלל ט' בשם הסמ״ג והגהמ״י דדבר זה הוא לשה״ר גמורה, ממילא אם יספר לו שאמר פלוני דבר זה עליו הוא בכלל רכילות.

חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ח 4 (ו) שדרך בני אדם להקפיד קצת. שז״ל הירושלמי דפאה (פרק א') בא וראה כמה קשה הוא אבק לשה״ר, שדברו הכתובים לשון בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה וכו'. וז״ל הפני משה שם: אבק לשה״ר, לפי שאין זה לשה״ר ממש אפילו אם אמרה ואדוני זקן דמאי גנאי דיברה עליו, אלא כאבק לשה״ר הוא, ואפ״ה דברו הכתובים דברי בדאי שלא נכתב אח״כ מה שאמרה ואדוני זקן, ומה שאמר הירושלמי אבק לשה״ר ולא אבק רכילות, לפי שהדבר קאי על שרה כמו שפירש הפני משה, וגם ידוע הוא שכמה פעמים נקרא רכילות בשם לשה״ר, ולכך הזכירו חז״ל בכל מקום סתם אבק לשה״ר.

CC-BY-SAשיתוף זההמקור ↗