חפץ חיים — חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ט 3

אוְעַתָּה נְבָאֵר עוֹד עִנְיָן אֶחָד, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסוּר רְכִילוּת, כְּגוֹן, אִם (י) שָׁמַע לְאֶחָד שֶׁאָמַר: אִם אֶפְגַּע לִפְלוֹנִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַכֶּנּוּ, אוֹ אֲחָרְפֶנּוּ וַאֲגַדְּפֶנּוּ, אוֹ שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ, (יא) שֶׁרְצּוֹנוֹ לְהַזִּיקוֹ בְּעִנְיַן מָמוֹן, תָּלוּי בָּזֶה, אִם הָאִישׁ הַזֶּה (יב) הוּא מֻחְזָק לְעִנְיָן זֶה מִכְּבָר, שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים עָשָׂה כֵן לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, אוֹ (יג) שֶׁהוּא מַכִּיר לְפִי הָעִנְיָן, שֶׁלֹּא יָצָא כֵּן מִפִּיו בְּדֶרֶךְ גִּזוּם בְּעָלְמָא, וּבְוַדַּאי יַעֲשֶׂה כֵן, צָרִיךְ לְגַלּוֹת דָּבָר זֶה לְהַשֶּׁכְּנֶגְדּוֹ, אוּלַי יוּכַל לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לוֹ מִמֶּנּוּ בִּיּוּשׁ אוֹ הֶזֵּק *. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בָּזֶה גַּם כֵּן כָּל הַפְּרָטִים הַנַּ"ל.