חפץ חיים — חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ז 6

אוְאִם אֶחָד בָּא אֶצְּלוֹ וּמְסַפֵּר לוֹ אֶת עִנְיָנָיו וּבְתוֹךְ סִפּוּרוֹ סִפֵּר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁהוּא גְּנוּת לְעַצְמוֹ וְלַחֲבֵרוֹ, אֵינוֹ מֻתָּר לְהַאֲמִינוֹ, רַק עַל עַצְּמּוֹ (יא) וְלֹא עַל חֲבֵרוֹ.

חפץ חיים פ׳, א׳

רבי ישראל מאיר הכהן

חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ז 6

וְאִם אֶחָד בָּא אֶצְּלוֹ וּמְסַפֵּר לוֹ אֶת עִנְיָנָיו וּבְתוֹךְ סִפּוּרוֹ סִפֵּר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁהוּא גְּנוּת לְעַצְמוֹ וְלַחֲבֵרוֹ, אֵינוֹ מֻתָּר לְהַאֲמִינוֹ, רַק עַל עַצְּמּוֹ (יא) וְלֹא עַל חֲבֵרוֹ.

אחרונים1 מחברים

באר מים חיים

חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ז 6 (יא) ולא על חבירו. וראיה לזה ממה דאמרינן בכתובות (כ״ג ע״ב) אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה וע״ש בגמרא דאיירי דליכא עדים דנשבית ומשום הכי אינה נאמנת רק על עצמה ולא על חברתה דעומדת בחזקת טהרה, והכי נמי בענינינו כל סתם איש מישראל עומד בחזקת כשר והגון ואינו נאמן המספר רק על עצמו ולא עליו.

CC-BY-SAשיתוף זההמקור ↗