טעמי המנהגים — פרק ק׳

טעם. שנהגו לקרותו בשם חזן. מלשון שמירה. הוא דאמרינן בשלהי פרק השוכר את הפועלים עד מתי שומר שכר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חורב. ואמרינן עלה התם בחזני מתא ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה. אלמא לשון ניהוג ושמירה הוא לפיכך המנהיג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגום וירא וחזא מפני שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. וכדאשכחן לענין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם דאמר שליח ציבור עומד ומחזין ביניהם. אבודרהם:

קונטרס אחרון בשמירתו נקרא חזן. כתב מ"א סימן נ"ג סק"ח בשם הזוהר אמור דיש ליזהר שלא יהי' הש"ץ בעל מום. וכן כתב בשו"ת חות יאיר סי' קע"ו לפי שיש בזה העדר כבוד למצוה. וכן אין ניתן לכתחילה לברך ברהמ"ז לקטוע אצבע ולמוכה שחין. ובס' א"ר כתב כמה ראיות דמותר להיות ש"ץ בעל מום. ובשם רש"ל כתב המ"א שם דיראה שלא יהי' הש"ץ סי' שיהי' יוכל לדבר בעסקי הקהל כפי הצורך. ועי' מחה"ש שם: