טעמי המנהגים — פרק ר״ד

טעם. שמברכין על שנוי יין הטוב והמטיב ועל שנוי פת ובשר אין מברכין. משום דיין אית בי' תרתי משמח וסועד. תוס' ברכות דף נ"ט ע"ב בד"ה הטוב. ועוד דלא אשכחינן שירה אלא על היין. ועוד כיין שהיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי' לברך עליו הטוב והמטיב. שם:

קונטרס אחרון הטוב והמטיב. כששתו יין והביאו להם יין אחר שאינו מאותו יין עצמו ששתו מברך עליו בא"י אמ"ה הטוב והמטיב. ודוקא כשיש להם עוד מהראשון ורוצים לשתות הב'. אבל אם שותין יין השני מפני שכבר כלה הראשון אין מברכין עליו הטוב והמטיב. ומברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפי' אינו יודע שהשני משובח מן הראשון כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו. וכן אם הביאו להם עוד יין שלישי מברכין ג"כ עליו הטוב והמטיב (והוא שלא היתה דעתם מתחלה עליו כשבירכו בראשונה. ש"ע הרב פי' קע"ה) ודוקא בשוין במראה אפי' בסתם מברכים דמן הסתם אמרינן דשוין ומברך על הריבוי. משא"כ כשהראשון לבן ושני אדום דאפי' השני שוה לראשון בטעם מ"מ הראשון עדיף שהוא בריא. לכן צריכים לידע בודאי שהאדום משובח בטעם. ואם שתו תחלה יין אדום והביאו להם יין לבן אע"פ שהוא גרוע מברכין. שהלבן יותר בריא לגוף. ואין לברך הטוב והמטיב אא"כ יש אחר עמו דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו. וה"ה עם א' מבני ביתו. אבל אם הוא יחידי לא: והאורח שמסב אצל בעל הבית אם הבעה"ב נותן הקנקן על השלחן ושותין מי שירצה א"כ כולן שוין גם האורח מברך. אבל אם בעה"ב נותן לכ"א כוסו. אין האורח מברך. סי' קע"ה ומ"א שם ועי' מחצית השקל שם סק"ג. ובסידור יעב"ץ כתב שאם נתן הבעה"ב הקנקן על השלחן כמו בסעודות גדולות שכל הקרואין שוין לטובה הוא דמברך הטוב ל"ש בעה"ב ל"ש האורח לאפוקי היכא דבעה"ב מוזג לו כוס לאורח ואין לאורח רשות ליקח מן היין כוס לעצמו כחפצו לא מיבעי' דהאורח אינו מברך על שינוי היין אלא אף בעה"ב לא יברך: ובליל פסח שרבו הספיקות אי לברך הטוב והמטיב אם הביא לו יין אחר עי' שע"ת שם סק"א. נראה שיביאו לו יין אחר קודם ברהמ"ז ואז לא יצטרך לברך אח"כ הטוה"מ דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבהמ"ז. עי' מ"א רס"י קע"ה: ואין לברך הטוב והמטיב רק כששתה כשיעור שתי' לברכה אחרונה. משא"כ בפחות מכשיעור אינו סגנון שתי' לחייב בברכת הטוה"מ. אשל אברהם שם.