טעמי המנהגים — פרק ר״ו

טעם. שמברכין ברוך שפטרני בלא שם ומלכות. משום שלא נזכר בש"ס. א"ר סי' רכ"ה בשם ל"ח. ועי' לבוש שם סעי' ב' דמשמע משם דהבן יברך ברכה זו. ועי' ליקוטים סעי' ע"ו בהשמטות. ועי' א"ר סי' רכ"ג ס"ק ג' וז"ל כתב הב"ח העילם נוהגין לברך דיין האמת בלא שם ומלכות ואינו נכון. ואצ"ל במיתת ת"ח או אדם חשוב דיש לברך בשם ומלכות ע"כ. וכ"כ של"ה דהמברכין ברוך דיין האמת או ברוך שכוחו וגבורתו או ברוך מעשה בראשית בלא שם ומלכות לא יצאו ידי חובת הברכה ע"ש:

קונטרס אחרון יזכיר שם ומלכות. בספר ברית אברם בהפטרת שבת הגדול כתב בשם ספר זרע יצחק שהקשה למה לא מברך על הרעה אלקים דיין אמת מאחר שהרעה באה מצד הדין. ותי' משום דהרעה הוא ג"כ טובה כדי להרבות לו שכרו לעוה"ב ע"כ. וזש"ה הודו לה'. פי' שיברך תמיד בשם ה' הוי"ה. כי טוב אף שנראה עתה לכאורה שהוא רעה אעפ"כ יברך בשם הוי"ה. כי לעולם היינו לעוה"ב הוא חסדו. היינו להרבות לו שכרו לעוה"ב. וז"ש כשם שמברך ולא אמר כמו שמברך. משום דמתניתין אתי לאשמועינן דאף על הרעה יברך דוקא בשם הוי"ה ולא בשם אלקים. וז"ש חייב אדם כו' כשם שמברך פי' כמו זה השם שמברך על הטובה היינו בשם הוי"ה ב"ה: