טעמי המנהגים — פרק ה׳

טעם. שכוחותיו הטמאים הם שורין על בני אדם בלילה בשעה שהם ישינים על מטותם על ידיהם יותר מן כל האיברים שיש באדם. בשביל שהידי' עסקניות הן ועוד יש להם אחיזה קצת יותר בידים בעבור הצפרנים שהם קליפה וכל קליפה היא מסטרא דלהון ולכן אין ראוי להגדילם יותר מדאי אלא למוהל שיעשה פריעה בהם וכך הוא ראוי יבא הקליפה שהוא צפורן ויקרע ויפרע הערלה ויבטל הערלה מעל הברית דאיהו אות קודש ונמצא שהקליפה מסאבא מתבטלת ע"י כח דיליה ממש וכך צריך שכוחותיו ממש יבעטו באדוניהם ויבטלו אותו וזוהמתו ולכן ראוי לשפיך מים על ידיו עם יד שמאלא על יד ימינו כדי שהשמאל יבטל כת סטרא דיליה דאיהו סטרא שמאלא כו' ואין צער גדול יותר מזה כשעבדים שולטין באדוניהם ושפחה כי תירש גבירתה ואח"כ יטול הכלי מיד שמאלא ויזרוק מים עם ימינו אחר שנטהר על יד שמאלו וסטרא אחרא כשרואה שהימין מטהר השמאל דאיהו מסטרא דיליה לא יקטרג על המטהר ידיו כל ההוא יומא והוא נהנה מאותם המים מהנטילה ולכן גזרו רז"ל שלא ידרסו עליהם בני אדם בשביל הסכנה מן המזיקים שהם נהנים מאותן המים ואם האדם ידרוס עליהם יעלה עצמו בסכנה שיכול שיהיה ניזוק כו' וכל זה חנף לס"א שלא יקטרגו על בני יעקב כו' ורמו שאנו רואים שהקב"ה צוה בתורה לנו בענין עזאזל ושחיטת הקרבנות בצפון ואימורין ופדרין הנשרפין כל הלילה כדי לחנפם הה"ד לא תחסום שור בדישו. (גלי רזיא):